בארץ ישראל מתחילים לשאול הגשמים בשבעה בחשון. ואף שמן הראוי היה לשאול הגשמים מיד אחרי חג הסוכות, מאחרים ט"ו יום כדי שיגיע לביתו האחרון שבישראל שעלה לרגל בירושלים (תענית י, א).

ולכאורה הדבר קשה, הרי הגשמים יש בהם צורך גדול ביותר עבור יושבי הארץ, עד כדי שגוזרים תעניות וכו' בשביל הגשמים (כמבואר בפרטיות במסכת תענית). וא"כ, איך יתכן למנוע בקשת גשמים מרוב ישראל רק בשביל אותו היחיד, האחרון שבישראל, שעדיין לא הגיע לביתו?

ותגדל הקושיא, שהרי מצות עשה מן התורה היא לשאול צרכיו מאת הקב"ה בעת הצורך (ראה שורש מצות התפילה בתחילתו. וש"נ). ואם כן, כיון שמיד אחר החג צריכים יושבי הארץ לגשמים, הרי חל עליהם חיוב להתפלל מיד ולבקש על הגשמים – ואיך יתכן שרק בגלל מניעת הטירחא לאותו יחיד שעדיין לא שב לביתו, דוחים מצוה מפורשת של תפילה?

תנצב"ה