"שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר וִיתַקְּנֵהוּ, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא... וּכְשֶׁפּוֹגְמִין הַדִּבּוּר... אָז עַל יְדֵי הַפְּגָם נַעֲשֶׂה מֵרוּחַ פִּיו, רוּחַ סְעָרָה... וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמח) 'רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ'... וְרוּחַ סְעָרָה הַזֶּה הוּא מְקַטְרֵג הַגָּדוֹל שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַקִּטְרוּגִים וְהַנִּסְיוֹנוֹת... שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם... וּכְשֶׁהוּא כּוֹפֵף אֶת רוּחוֹ סְעָרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ אָז 'יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה' (תְּהִלִּים קז), וְצָרִיך לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ... וְלא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דְּבַר אֱמֶת מֵחֲמַת שֶׁרוּחַ סְעָרָה בִּלְבֵּל אוֹתוֹ... וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ, אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', תורה לח, ב-ג)

"וּכְשֶׁמְּתַקְּנוֹ, אֲזַי אֵין לוֹ בִּלְבּוּל" - רבי נחמן מביט על רוח סערה זו, מביט על כוחניותה, על תאוותנותה, על נלעגותה, ויודע שאם לא ייתן האדם מקום לרוח לפרוץ כרוח סערה, תפרוץ היא על כורחה מאליה בתנועתה הטבעית אל הטוב, אל הדיבור הטוב, שהוא דיבור שיש בו אמונה, נתינת אמון וקבלת המציאות, שנקודת המוצא שלה היא שכל דבר שברא הקב"ה הוא טוב.

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home