על הפסוק בפרשתנו "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (טו, א) מפרש רש"י "אחר שנעשה לו נס כו' והי' דואג שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום כו' שכרך הרבה מאוד".

ולכאורה תמוה הדבר, הרי כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"י ה"ב): "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות . . לא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת . . ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד . . והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו". ונמצא, שאברהם אבינו עבד את הקב"ה מאהבה ו"לא כדי לירש הטובה". וא"כ, מדוע "הי' דואג שמא קבלתי שכר על כל צדקותי", מה בכך אם כבר קבל שכרו?

תנצב"ה