בתורה אור לרבינו הזקן נ"ע (ריש פרשתנו) מבאר שהמבול טיהר את העולם ע"ד טהרת המקוה, שלכן היה המבול ארבעים יום על הארץ, שהוא ע"ד ששיעור המקוה הוא ארבעים סאה.

והנה, כתב הרמב"ם (בסיום הלכות מקוואות) שיש בענין הטבילה במקוה רמז גדול בעבודה הרוחנית של כאו"א מישראל, שכשם שהאדם הטובל במי המקוה מיטהר, כן הרוצה לטהר את נפשו עליו לפרוש מכל הדעות הרעות וכיו"ב ולהביא את עצמו ב"מי הדעת", ואזי יטהרנו הקב"ה מכל חטא ועון.

ועל פי זה יש לומר, שכן הוא גם בזה שהמבול עניינו טהרת העולם כמקוה, שזה שבגשמיות לא נראתה הארץ בזמן המבול והיו נראים רק המים שכיסו את הארץ, הרי זה מרמז על הבחינה בה הייתה הארץ באותה שעה, אשר לא נראתה הארץ למציאות בפני עצמה, כ"א שהייתה בטלה לחיות האלוקית המחי' את העולם, ועד כדי כך, שהמסתכל על הארץ לא ראה ארץ גשמית המנגדת לאלוקות, כ"א את ה"מים" שכיסו את הארץ.

תנצב"ה