" אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלֹקיכם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ

   יִשְׂרָאֵל   "(כט, ט)

ואיתא במדרש (תנחמוא א): למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות (פרשה קודמת)? לפי ששמעו ישראל מאה

קללות חסר שתים שנאמרה בפרשה זו, חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כוהנים, מיד הוריקו פניהם

ואמרו: מי יכול לעמוד באלו?! מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. ולכאורה קצת לא מובן במה פייסן, שהרי

מדובר בתוכחה מגולה ולא בפיוס, כמובא בהמשך הפרשה. ואף יותר מזה שהרי משה רבינו ע"ה כנסם

והכניסם שוב בברית ה' והשביעם שיקיימו את התורה ככתבהּ וכלשונהּ, כמו שדרשו חז"ל (שם ג): שלש

כריתות כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים: אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן.

והטעם שהשביע אותם שוב, כדי שיסכימו לקבל עליהם את הקללה באם יעברו על שבועת הברית. וכל

זה כי נשבע לאבותינו הקדושים שלא יעבור על השבועה, היינו שלא יחליף את ישראל ובניהם אחריהם

לנצח נצחים, והיא שעמדה לאבותינו ולנו. וזו הברית היא לא רק לאלו שהיו ניצבים שם, אלא גם לזרעם

אחריהם, כמו שנאמר (דברים כט, יד): "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", דהיינו אף

הדורות העתידין לבוא, לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא, כמובא במדרש (תנחומא ג:). ואם יפרו

את הברית הנ"ל חלילה, יקבע עליהם את הקללה ומזמן לפניהם את הייסורין, חס ושלום.

ואפשר אולי שבגלל זה נתן קדימות לחשוב יותר בפסוק, היינו 'ראשיכם' על פני 'זקניכם', כי אף על פי

שהזקנים הם חשובים מפאת חכמתם, בבחינת: זה קנה חכמה (קידושין לב.), ולכן באחריותם להנהיג את

הכפופים למרותם בדרך השם, הלא קיימת חשיבות ואחריות על של נשיא הדור שהוא ראש בני ישראל,

כי הוא שקול ככל הדור (ע' שפתי חכמים). דהיינו כל נשמות ישראל, ובכללם גם הזקנים, תלויים וכלולים

בתוכו, כי ממנו הם יונקים את חיותם להשפיע על העם, כידוע (ועיין פרשת בהעלותך). ולפיכך, יש בכוחו

ובנשמתו את היכולת להשיב רבים מעוון ולהדריכם בדרך הישר והאמת, ולכן כולם מתקיימים בזכותו,

כמובא במדרש (תנחומא ב):  אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו

צדיק אחד ביניכם, כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר: וצדיק יסוד עולם (משלי ו, כה:).

אך דע, כי זאת האחריות מוטלת בראש ובראשונה גם על ראש הבית, שהוא בבחינת נשיא בביתו, כי

הוא ראש בני בתו שהרי הם תלויים בו, וכל תפקידו בזה לחנכם בדרך ה', שהיא דרך האמת, בשביל

להנחיל לכל אוהביו יש (ועיין בהרחבה בדברי המלבי"ם כאן וינעם לך עד מאוד). אומנם, חזר הכתוב ואמר:

'כל איש ישראל', דהיינו למרות שכלל הפסוק את כולם, סוף כול סוף הבחירה והאחריות היא של כל

אחד ואחד בשמירת הברית כנ"ל. ואם כך, מתעצמת לה השאלה, שהרי זאת אחריות לא פשוטה בכלל,

כלומר להתחייב בשבועה על עצמו שלא להפר את הברית כאמור, קל וחומר על הדורות שעתידין לבוא

כנ"ל, וכי מי יכול להיות ערב על כך! ואם כן, יש להבין לא רק במה פייס את אותם אלה שעמדו שם ממש,

אלא גם את הדורות הבאים שניצבו שם?

אך כדי להבין זאת, יש להתבונן במהות המילים שבפסוק שברישא הפרשה, ולהבין מה הטעם שהוקדם

תיאור המקום לזמן. כלומר הקדים 'אתם ניצבים' לזמן 'היום', דהיינו שהקדים תיאור עמידתם ליד ארון

הברית כדי לעבור בברית ה', לזמן שהוא היום, וכפי שפירש רש"י ז"ל: היה זה הזמן ביום מותו של משה

רבינו ע"ה. ולכאורה, נראה שהיה צריך לומר היום אתם נצבים, כלומר שהיה צריך להקדים את הזמן

למקום, בשביל שידעו מתי צריכים להכניסם בברית. ועוד, שהרי כתבנו למעלה בשם המדרש 'ואת אשר

איננו פה עמנו' דהיינו שאותם נשמות שהיו שם בברית ה', עתידין לרדת ולבוא בגוף בדורות הבאים,

משמע מכאן שתיאור הזמן של 'היום' הוא זמן שלאו דווקא שייך רק לאותה נקודת זמן של דור המדבר,

היינו ביום הסתלקותו של משה רבנו ע"ה, שכידוע היה ביום השבת, כמובא בזוה"ק (יתרו פ"ח.).

והנה ידוע, שהעולם נברא בכ"ה באלול והסתיים בא' בתשרי בעת בריאת האדם הראשון. וזה שאנו

אומרים בתפילה של ראש השנה 'היום הרת עולם' מלשון הריון, כמובא בספרים הקדושים, היינו היום

נולד עולם, כי האדם הוא נזר הבריאה. ולכן זה הזמן של אותו היום, היינו א' בתשרי שהוא בעצם בכסה

ליום חגנו, הוא ראש כל הימים בשנה ביחס לאדם כי בו מחליט המלך הקדוש, המלך המשפט מה ייגזר

על האדם בהתאם למעשיו בשמירת הברית כנ"ל, כמו שכתוב בפיוט הקדום של ראש השנה 'וּנְתַנֶּה

תֹּקֶף': 'בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן, כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת,

מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ' וכו'. נמצא, שחייו וימיו של האדם במהלך השנה תלויים בראש השנה, ואפילו

ענפיו היוצאים ממנו היינו כמה נשמות יבוא ויבראון בגוף, והם בעצם הדורות העתידין לבוא כנ"ל.

ולכן, בו ביום המלך המשפט שופט את כולם בעולם, מהגדול ועד הקטן במעלה, מי לטוב ומי למוטב, כמו

שכתוב (משנה ר"ה): 'כולם עוברים לפניו כבני מרון', כי במשפט יעמיד ארץ, כמו שאומרים בתפילת החג

'היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים'. וזה בעיקר בעבור לבדוק אם הברית הנ"ל נשמרת ככלל ובפרט,

כי אחרת אין טעם לקיום העולם, שהרי תכליתו הוא שמירה וקיום התורה והמצווה על ידי האדם. וזהו

שביאר הנשר הגדול הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג, ד): צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו

זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם

כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות

וגרם לו ולהם תשועה והצלה, ע"ש.

ונראה שפרשה זו באה מיד לאחר הציווי על מעמד השבטים בהר עיבל והר גריזים שבו נאמרו הקללות

כנ"ל, שכן עדיין אימת הדין הייתה עליהם. ולכן, אפשר לומר אולי שמשה רבינו ע"ה כנסם על דעת אותו

מעמד שיהיה שיבוא לארץ ישראל. כי הוא בבחינת רמז וסמל לכף המאזניים, היינו בחינת הר אחד מכאן

ובחינת הר אחד מכאן, וכולכם ראשיכם שבטיכם וגו', ניצבים ביניהם כמצבה אחת אשר נכנסים בברית

ה', כי כך היו כורתי בריתות עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, כמו שנאמר (ירמיה לד): "הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ

לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו", והשביעם בארון הברית שניצבו סביבו, היינו בכל התורה הכתובה בה. כי על

ידי התורה והמצווה ניתן להכריע את כף המאזניים לכף זכות או לכף חובה כנ"ל, בבחינת ברכה וקללה.

ולכן, יש להם דין ערבות, כמובא במדרש (תנחומא ב): כולכם ערבים זה בזה - וכשאחד מכם חוטא כל הדור

לוקה. ואם כן, מה יעשה אדם אשר חטא ועבר על ברית ה', שהרי כתוב (קהלת כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר

יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", ומה נעשה אנחנו אזובי הקיר? שאין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש!.

אלא שישתבח שמו לעד אבינו מלכנו הגדול והנורא שנתן לנו את התשובה, והיא שמכפרת על המעשים

ומעמידה אותנו לנצח נצחים. וזה שתורגם 'ניצבים - קיימין' מלשון קיום כי נשבע ה' יתברך לאבותינו

הקדושים שישראל יהיה קיים לנצח נצחים, כמו שכתוב (מלאכי ג): "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם", ובכלל

זאת גם שישים ריבוא שורשי וענפי נשמות ישראל הבאים מכוחו, כידוע. ושמח לבי שראה ראיתי שעל

דרך זו מובא בספר הקדוש "מחשוף הלבן" של מרן האביר יעקב אביחצירא זיע"א, וזה לשונו: צריכים

שתדעו, שההעמדה וההתייצבות שלכם היא על ידי - התשובה. כי מילת נצבים במילוי נו"ן צד"י בי"ת

יו"ד מ"ם עם האותיות נצבים גימטרייה 'זו תשובה' עם הכולל. דהיינו הביטו וראו, שהתייצבות שלכם

והקימה שלכם בין בעולם הזה ובין העולם הבא הוא על ידי תשובה והעולם עומד על התשובה, עכד"ק,

ע"ש.

וזאת התשובה יש לעשות מעומק הלב כפי שמתואר ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ב, ב): ומה היא התשובה? הוא

שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר

עניינות אלו שגמר  בלבו. היינו התשובה צריכה להיות באמת ולא מהשפה ולחוץ, כמו שכתוב (ישעיהו כט, יג):

"בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי", כי עיקר התשובה שפיו ולבו יהיו שווים עם ה' יתברך. ועתה,

אפשר שנבין בסייעתא דשמיא את כל הקושיות, ובעיקר איך משה רבינו ע"ה פייס אותם ואת כל הדורות  

הבאים. היינו זה שהקדים הפסוק את המקום לזמן, כלומר הקדים את 'אתם ניצבים' למילה 'היום' כנ"ל,

כי 'אתם' אותיות 'אמת', ואילו 'ניצבים' – 'זו תשובה' כדברי האדמו"ר, רצה לרמוז שכל איש מישראל,

כדאי וראוי לבחור לעשות תשובה באמת, היינו מעומקא דליבא כנ"ל, כי היא מהות קיומנו לנצח נצחים.

לכן, כל איש ישראל מהחשוב ביותר 'מראשיכם' היינו מנשיא הדור שהוא ראש בני ישראל אשר בו תלויים

ראשי הדור כנ"ל, וכן ראשי הבית כנ"ל, ועד הפשוט ביותר, כולם חייבים לעשות תשובה אמתית. וגם אם

שיעבור עליו מה שיעבור עליו במשך כל השנה, העיקר שיעמוד ויהיה ניצב חזרה בדרך ה', בבחינת (משלי

כד, ט"ז): 'שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם', ואפילו הרחוקים מדבר ה', שהם בבחינת: 'חוטב עציך עד שואב מימיך'

כנודע, צריכים לעשות תשובה ולשוב לאבינו מלכנו, כמו שכתוב (מלאכי ג:): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם", כי

בכך ממליך עליו את המלך הקדוש.

וזאת התשובה באמת צריכה להיות לפני הזמן, היינו 'היום' שהוא בחינת יום הדין, כמובא בזוהר הקדוש

(ח"ג רלא, א:). כי הוא ראש של כל השנה ובו תלויים ימיו וחייו של האדם, ואף יוצאי חלציו כנ"ל. וזה בחינת

(פסחים נד): התשובה קדמה לבריאת  העולם, היינו התשובה למעלה מהזמן והשעה. ואפשר אולי שבזה

רמז להם שעל ידי התשובה יש להם קיום לנצח נצחים. ולא בכדי פרשה זו הרומזת על התשובה תמיד

תגיע בשבת לפני ראש השנה, כי היא השבת האחרונה לפני 'היום' היינו יום הדין כנ"ל.

וזה בשביל לתת לאדם הזדמנות לשוב בתשובה ולשמור שבת, כי השבת מכפרת על העוונות הקשים

ביותר, כמו שאמרו (שבת קיח): כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו.

ועתה אפשר אולי להבין במה פייסם משה רבנו ע"ה, שהרי ביום מותו היינו בשבת כנסם בברית ה' כנ"ל,

רצה לרמוז להם שמי ששב באמת לה' יתברך שבת אחת לפני יום הדין שבו העולם נידון (ר"ה פ"א, ב:), אזי

עיצומו של יום השבת ממתיק את דינו בב' הימים של ראש השנה, כי הכול הולך אחרי החיתום, ועל ידי

זאת התשובה יכול להכריע את עצמו והעולם כולו לכף זכות כנ"ל, האם יש לך פיוס הגדול מזה!

ומכיוון שבזה תלוי קיומנו וגאולתנו תוקעים בימים אלו שלפני ראש השנה בשופר דווקא, כדי לעורר את

הישנים ולהקיץ את הנרדמים מתרדמתם בשביל לעשות תשובה, כמו שכתוב (עמוס ג): "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר

בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ". וזה קול השופר ירחיב את הפתח של זו התשובה שעשה לפני יום הדין בחינת

ניצבים כנ"ל. וזה בבחינת (שהש"ר ה, ב): 'פתחו לי פתח (של תשובה) כחודה של מחט ואני פותח לכם פתח

כפתחו של אולם', ובכך יתחיל לשפר את מעשיו ומידותיו על דעת ברית ה', היינו דעת תורה. וכל זה גם

רמוז גם בצורת השופר שבהתחלה צר ואחר כך רחב, דהיינו שבתחילת הדרך של התשובה הדעת צרה

ולאט לאט מתווספת ומתרחבת ברבות הימים והשנים. וזה יהיה לו לסימנא טבא שישפיע על כול השנה

כולה בעזר החונן לאדם דעת, אכי"ר. חג שמח ושנה טובה לכל בית ישראל!

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

תקיעת שופר בראש השנה הוא בחינת התעוררות השֵנה, שמעוררין בני העולם מהשֵנה שלא יבלו ימיהם

בשֵנה חס ושלום. ועל ידי שמעוררין אותם מהשֵנה, נמשך הדיבור בכוח גדול, ועל ידי זה נמשך ביטחון,

ופקידת עקרות, ועל ידי זה נמשך יראה גדולה, ועל ידי היראה ניצולין מניאוף, ומהבל היופי, ומחֵן השקר,

וזוכין לאריכות ימים דקדושה – להאריך ולהרחיב כל יום מִימֵי חייו שבא אחר כך בתוספות קדושה וטהרה,

ועל ידי זה זוכין לעשירות גדול דקדושה, שעל ידו זוכין להתבוננות גדול מאוד. וכל זה זוכין על ידי תקיעות

שופר של ראש השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין להמשיך כל התיקונין האלה (סימן מועדי ה' –ראש השנה,

אות ד).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה