י"ט בחשוון ת"ר – י' באלול תרע"ה

אביו של הרב יצחק, היה הרב שלמה נפתלי שהיה מחבורת תלמידי הגר"א שעלו לארץ עם ר' ישראל משקלוב, משפחת ריינס היתה מוחזקת כנצר לרש"י ואף לדוד המלך. המשפחה התיישבה בירושלים ובצפת על מנת לייסד כולל ובית מדרש לפרושים, אביו התפרנס מדפוס לספרים עבריים. ברעידת האדמה בצפת (1837) מתה עליו אשתו וכתוצאה מכך אביו נישא בשנית ובשנת ת"ר (1839) נולד הרב יצחק יעקב ריינס. הרב עלה ונתעלה במעלות התורה, היראה והשקידה ידע מסכתות שלמות בע"פ וחידש חידושים שיצאו לאור בהיותו בגיל י"ז בשם "שותא דינוקא". מארץ ישראל נסע ללמוד בישיבת וולוז'ין, אישישוק והיה בקי בתלמוד בבלי, ירושלמי, ראשונים וכך בא בברית נישואים עם בתו של הרב יוסף רייזין, ראב"ד של טלז וסלונים.

במשך חייו חיבר ספרים חשובים כמו חידושים על השלחן ערוך (ראשית ביכורים) וכן שו"תים וחידושים שונים ועוד. הרב כיהן כרב בעיר שוקיאן ושווינציאן ודגל בשילוב לימודי הקודש והחול ואף העלה את הרעיון להכניס לתוך תוכנית הלימודים של הישיבות לימודי שפות ומדעים, על מנת שתלמידי החכמים "לא ירעו בשדות זרים" וכך הוקמה הישיבה "תורה ומדע" בעירו אך הדבר הביא להתנגדות עזה שגרמה לסגירת הישיבה, אך יותר מאוחר, הרב הקים את הישיבה מחדש בעיר לידא בה כיהן כרב.

הרב ריינס ראה באור חיובי השתתפות בהקמת המדינה אך שתהיה עם רוח תורני, ולכן הוקם מרכז רוחני ששמו "המזרחי" המארגן בתוכו את הציונים החרדים ומאציל מרוח היהדות הנאמנה על הציונות בכללה, כמו כן על מנת לחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות ולהפיץ את רוח הציונות בכל גבולות היראים.

את המקדש ראה הרב כיסוד האומה וכך אמר: "ישועה כללית גמולית מסבבת אור וזוהר כללי, ומקומו של האור הכללי הזה הוא רק בבית המקדש, אשר שם מצטיירים כל העניינים המוסריים של כלל האומה".

הרב ריינס היה מנהיג תנועת "המזרחי" עד לפטירתו, אשר ראה את הגאולה הפיזית נבנית לפני הגאולה הרוחנית, נפטר בי' אלול תרע"ה (1915) נקבר בבית העלמין בלידא (ברוסיה), ועל שמו הוקם המושב "שדה יעקב" וכן רחובות רבים בארץ.