ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לתורה

פרשת דברים

דברים א,א-ב: אלה הדברים אשר דבר משה ... אחד עשר יום מחורב ... עד קדש ברנע: מתי דבר משה אל העם? יש"ר: "והנה כל המשפטים אשר שם משה לפניהם .. אמר להם באותן 11 יום אשר הלכו מחורב עד קדש ברנע ... ואולם קלקלו שם בחטא מרגלים ונגזרה עליהם הגזירה ... והלכו במדבר 40 שנה, ובכל אותן הימים לא חידש להם משה דבר בתורתו, עד עתה, לסוף הארבעים". למעשה בני ישראל שנכנסו לארץ מעולם לא למדו תורה ולכן בא משה עתה ומלמדם, וכביכול חוזר על הדברים שכבר נאמרו בתורה, אך אינם מוכרים לדור הנוכחי.

א,ה: הואיל משה באר את התורה: מהו 'הואיל'? יש"ר: "שורש יאל ושורש אול דומים זה לזה במובן כי הוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת לעשות איזה דבר אף אם יקשה לעשותו ... ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, כי משה רבנו הסכים וגמר בדעתו ללמד ולשנן את התורה טרם מותו". ניתן להבין שמשה כביכול הסתיר את התורה כל 40 השנים, ורק עתה הסכים ורצה להוציאם לאור העולם. מותו המתקרב גרם לו זאת.

א,יג: אנשים חכמים ונבונים: מיהו 'חכם'? יש"ר: "הנוהג בדרכיו כפי חוקי התורה שהיא החכמה". אין חכם אלא מי שעוסק בתורה.

א,כג: ואקח מכם שנים עשר אנשים: מדוע לא כינה אותם נשיאים, אלא סתם 'אנשים'? יש"ר: "כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים". נשיא הוא תואר לשבח, ואם חטא – ייחשב לאיש פשוט. ויש לכך דוגמא חיה בימינו.

א,לז: גם בי התאנף ה' בגללכם: וכי בני ישראל גרמו למשה לחטוא בחטא מי מריבה? יש"ר: "בעבור מריבתכם את ה', כי אתם גרמתם שכעסתי, ובכעסי סבבתי שלא נתקדש שם שמים". משה לא לוקח אחריות מלאה למעשיו ומאשים בה את העם, "בגללכם". מעניין.

ב,ד: אחיכם בני עשו היושבים בשעיר, וייראו מכם ונשמרתם מאד: וכי עשו – אחינו הוא? ומדוע להישמר אם הם יראים מאתנו? יש"ר: "לפי שנאמר 'ביצחק יקרא לך זרע', ולפיכך יעקב ובני עשו הם באחווה". כן, אנו אחים עם בני עשו, עובדה היסטורית וגנטית. וממשיך: "איני מונע מכם ארצם לפי שהם חזקים מכם ... אלא מפאת האחווה". אף שאויב ירא ממך, יש להישמר במצוות ה' ולא להתקיפו ולכבשו, כי כך ה' ציווה.