וזהו (במדבר ל-ב) "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאומר זה הדבר אשר ציוה ה', איש כי ידור נדר" וגו'.

כתב הרשב"ם ז"ל נשאלתי באניוב (שם מחוז בצרפת) בכרך לושצון, לפי הפשט היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן,

שלא נאמר למעלה "וידבר ה' אל משה לאמור, איש כי ידור" וגו',

והיאך מתחלת הפרשה בדיבוריו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה, וזו תשובתי.., עיין שם את התשובה.

ולפי דרכו הטהורה של רבינו נחמן מברסלב - אפשר לתרץ בפשטות, שאפילו התורה בעצמה לא אומרת וידבר ה' אל משה, אלא משה רבינו מספר שה' דיבר עמו וציווהו על כך,

וכמו שמספר כאן משה רבינו "זה הדבר אשר ציוה ה'" אצלינו ולגבינו אין שום הבדל כלל, והיינו הך,

ומשה רבינו בכל ביתו נאמן הוא (במדבר יב-ז),

ולא עוד אלא אפילו משה רבינו היה מצוה דיני נדרים בלי להזכיר שום מקור כלל, ובלי לספר שהכל מציווי ה', לגבינו לא משַנֶה כלל, ובודאי כל דבריו הם מה',

והכל בכל מכל כל שיוציא מפיו ואומר לנו הכל הם דברים שהם הם רצון ה'.

וגם לגבי כלל ישראל היה ברור דבר זה וסמכו על משה רבינו בעינים עצומות, וכמ"ש (שמות יד-לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו.