"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" (אסתר ו,יג). '"כי נפל תפול לפניו" דרש ר' יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה? אמרו לו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים' (מגילה טז,א). בפשטות משמע שכשקורה משהו אז הוא משפיע בצורה חזקה, ולכן נפילה גמורה או עליה גמורה, אבל לכאורה יש גם סתמיות בדר"כ. בא מרן פאר הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ואומר מכאן: 'אין לה לאומה זו את ממד ההווה, הוא ממד הביניים' ('משנת הגורן' - 'סבלנות...') ראה שם. והנה לכאורה לא מובנת הדרשה בגמ', הרי דברי חכמי המן נאמרו לעניין שהמן יפול לפני בנ"י, ולא שלבנ"י יש חלק נפילה? ועוד, הפס' הזה נאמר בהקשר לברכה "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו" (בראשית כב,יז) כך שהחול נאמר לברכה? ואף בפס' סמוך החול להורשת הגוים, משמע שזה גדולה? לכן ניראה שבאמת בפס' מדובר על הורשת הגוים, ולכן אמרו להמן שיפול לפני בנ"י. אלא שהדימוי בחול שהוא קצת משמע נפילה, בא לומר שגם כשבנ"י נפולים, אין זה משום עצם הנפילה, אלא זו נפילה לצורך עליה כמו שאמרו חז"ל שביום שחרב בית המקדש נולד המשיח: '..א"ר בון:... ולא מקרא מלא הוא? (ישעיהו י) "והלבנון באדיר יפול" מה כתיב בתריה (ישעיהו יא) "ויצא חוטר מגזע ישי"' (יר' ברכות ב,ד). (וראה ב'לזמן הזה' 'התעניות ייהפכו לימי טובים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). ולכן זהו שאמרו לו חכמיו, שאמנם היה ניראה לו שניצח את היהודים, אבל בעצם גם היותם נפולים לפניו זה בעצם שורש לעלייתם ולנפילתו. ולכן בפס' בבראשית זה סמוך לנצחון על הגוים, לרמז שאפילו בנפילה זה בעצם התחלה לעליה ולנפילת הגוים. והנה על הנאמר בפס' קודם דרשו חז"ל: '"מזרע היהודים מרדכי" וגו', אמרו ליה: אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה. יהודה דכתיב (בראשית מט, ח) "ידך בערף אויביך", אינך דכתיב בהו (תהלים פ, ג) "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך"' (מגילה שם). מניין שרמזו לו על אותם שבטים? בפשטות רמזו שיש בבנ"י כוחות חזקים, וחז"ל הם שפרטו מיהם. ואולי נירמז מכך שיכל להאמר "מיהודי" מהתוספות "זרע" 'ה' 'ים' (“מזרע ה-יהודי-ם”) הוסיפו עוד שלושה וכך סה"כ אותם ארבעה שבטים. ואולי למדו "מזרע היהודים מרדכי" שמרדכי מלמד על אלו שבטים, שהוא היה: 'אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה' (מגילה יב,ב) מימלא מרמז על כוחותיהם של יהודה ובני רחל כמו שמיוצג ע"י בנימין. ואולי למדו מזה שאמר "מזרע היהודים" כבא לומר יהודי מלשון יהודה, ו"זרע" מרמז על בני רחל שהם עיקר זרעו של יעקב, שיעקב רצה אותה וראה ברחל את עיקרו. והנה מה המיוחד בשני אלו (יהודה ובני רחל)? ניראה שעל בני רחל נאמר: 'בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני: כתיב (בראשית ל, כה) "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו', מאי שנא כי אתיליד יוסף? אמר ליה: ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף, שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו'' (ב"ב קכג,ב) אמנם נאמר כאן יוסף, אבל הכוונה גם לבנימין, אלא שכאן עדיין לא נולד, וזהו 'מסורת אגדה בינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל' (ילקו"ש סימן קל) וגם יוסף היה מלך במצרים, כך שניראה שהם מסמלים את הכח מול הגוים. לעומתו מיהודה הוא מלך ישראל השלם, ולכן הוא מסמל את קדושת בנ"י (ולכן בברכות ג,ב מובא שדרשו מדוד פרנסה ולכן יצא לילחם, ולא שרצה מעצמו). לכן בני רחל ניקראו כאן "(מ)זרע" שהוא כעין עיקר כח זרע יעקב, ולכן עומד מול כח זרעו של עשו, שכחו הוא מהיותו מזרע אברהם ויצחק (שלכן יצחק ברכו) ולכן יוסף ובנימין שהם עיקר כחו של יעקב, עומדים מול כחו של עשו בהיותו זרע מהאבות, ובני רחל הם עיקר הזרע, מיעקב שניבחר כהבמשך האבות שלא כעשו. לכן הם מנצחים את עשו, ויהודה כמלך ישראל שואב ממנו כח לנצח את האומות, וזהו 'איתיביה: ויכם דוד מהנשף וגו'? א"ל: דאקרייך נביאי לא אקרייך כתובים, דכתיב: בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה' (ילקו"ש שם), הרי שכח הנצחון על הגוים זה מבני רחל (לכן דווקא היא המבכה על בנ”י שגולים לאומות). לכן מחולק בני רחל ויהודה, שהם יחידת כח בעצמיותם, ואילו יהודה שואב כח מהם. לפי זה אפשר להבין גם את "נפול תפול" שיש שני נפילות, יש מצד בני רחל מעצמיותם, ויש מיהודה ששואב כח מתוקף היותו מלך על כולם, ולכן שואב מהם כח להפיל את הגוים. ולכן לעתיד יהיה משיח בן יוסף שילחם מלחמה גדולה לפני בא משיח בן דוד. (ואולי ניראה כחול-נפילה עד התחזקות מיוסף).