"וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד ...וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו..." [בראשית,ל"ח,כ"ח]

בהנחה שלידתם של פרץ וזרח הייתה הלידה הראשונה של תמר, הרי תיאורטית אחד מהם חייב פדיון [למעט לדעת אפרים מקשאה שתמר היתה בת כהן –ביתו של שם]. אמנם זרח הושיט ידו ראשונה אך בסופו של דבר פרץ יחשב פטר רחם, כי הוציא ראשו תחילה, ויציאת הראש לאוויר העולם הוא הרגע הקובע. היה מקרה של תאומים שראש העובר הראשון נצפה ע"י הרופא בתעלת הלידה, אך חל סיבוך שהוביל לניתוח קיסרי, והיה ספק אם יש פדיון [חשב האפוד,ב,ק"נ]. יש לכך השלכות במקרים נוספים, כמו קביעת זמן המילה בלידה שהתרחשה סביב זמן בין השמשות, ובפרט בעש"ק או במוצ"ש. ואם בתאומים עסקינן, יתכן שזמן מילתם האמיתי לא יהיה באותו יום, כגון שהראשון נולד לפני השקיעה והשני אחריה. בכל מצב גבולי יש להיוועץ במורה הוראה, כי הדבר תלוי גם במקום ובדיוקי הזמן.   

המצג העובָּרִי הנורמאלי הוא מצג ראש, כך שבלידה הראש יוצא תחילה. אולם יש והתנוחה של העובר הפוכה -מצג עכוז [3-4%]. במקרים כאלה יש כמה סגולות ידועות, וכן מנסים הרופאים המתמחים בכך לבצע היפוך חיצוני במהלך החודש התשיעי, פעולה העשויה להצליח ב-50-70% [בהריון הראשון קשה יותר]. במידה והפעולה נכשלה או שהצליחה אבל המצג חזר לקדמותו ודעת הרופאים שאין טעם לנסות שוב, מרבית בתי החולים מעדיפים כיום ניתוח קיסרי למרות חסרונותיו, אך יש מהם שהתמחו בלידות עכוז ומוכנים לנסות זאת באופן מבוקר למרות הסיכון [ניתן להתייעץ עם רבני מכון פוע"ה במצבים כאלה]. בלידה כזאת, יציאת רוב הגוף הוא הרגע הקובע, גם אם הראש עדיין לא יצא, ומבארים הפוסקים שקו הטבור נחשב רוב הגוף.