מזון רוחני כ סיון
|
|
|
יום ראשון כ' סיון - אה"ק: קורח
מצוות המאירות את העולם על טענת קורח שבפרשתנו מצינו שענה משה "בוקר ויודע ה' את אשר לו" (טז, ה). יש לבאר על דרך החסידות שב"בוקר ויודע ה'" ענה משה וביטל טענתם של קורח ועדתו: טענת קורח היתה "כי כל העדה כולם קדושים גו' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". והיינו, שלמרות שגם קורח ידע גודל מעלת משה רבינו בידיעת התורה והשגות רוחניות, מ"מ טען שאין על משה להתנשאות על "קהל ה'", כי "המעשה הוא העיקר" (אבות פ"א מי"ז), ובנוגע לקיום המצוות במעשה ובפועל הרי כל ישראל שווים, ואין חילוק בין אופן קיום מצוה על ידי משה רבינו לאופן קיומו על ידי הפשוט בישראל. ולכן אין מעלותיו הרוחניים של משה רבינו טעם להתנשאות על קהל ה', כי העיקר הוא המעשה, ובזה שווה הוא לכל ישראל. ועל זה ענה משה "בוקר ויודע ה'": ענין המצוות הוא להוסיף אור בעולם, ובשעה שחסרה הכוונה הנכונה בעת קיום המצוות, הרי לא זו בלבד שיכול להיות שהמצוות לא "יאירו" את העולם, אלא מצוות אלו יכולים להגביר את החושך הרוחני בעולם. וכנראה במוחש, שלפעמים אדם מקיים מצוות והמצוות מוסיפים לו גאווה, ועד שאפשר שיקיימו מצוה רק כדי לרמות אנשים, כמובא בתוס' (תוד"ה כאלישע – שבת מט, א) על "אותן שעושין מחמת מרד" – "שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם". וזהו מה שענה משה, שלמרות ש"המעשה הוא העיקר", מ"מ קיום המצוות צריך להיות באופן של "בוקר", שיוסיפו המצוות אור רוחני בעולם, וזה נעשה רק על ידי שמקיים האדם את המצוות עם הכוונה הנכונה. ולכן אין טענת "מדוע תתנשאו" נכונה, כי גם בקיום המצוות ישנה מעלה עצומה למשה רבינו, שמצד השגותיו הרוחניות, הרי מצוותיו "מאירים" את העולם באופן נעלה מאוד, שלא בערך משאר העם. (ע"פ לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1048 ואילך)
חו"ל: שלח
מה לומדים מ"ויתורו את ארץ כנען"? בהתחלת פרשתנו הובאו דברי הקב"ה למשה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". והנה, הכניסה לארץ ישראל היא ענין כללי ביותר בתורה ובמצוות. כי תוכן ענין המצות הוא שכאשר יהודי מקיים מצוה מעשית הוא לוקח דבר גשמי ומכניס בו קדושה, והרי זה כאילו הוא "מכניס" את הדבר הגשמי לארץ "ישראל". וכפי שאמר כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" לאחד ששאלו האם כדאי לעלות לארץ ישראל: "מאַך דָא ארץ ישראל!" (עשה כאן ארץ ישראל), שכאשר אדם מקיים מצוות הוא לוקח את ה"ארצי" והגשמי ומביא בו אלוקות, בחינת "ארץ ישראל". ועל פי זה יש לומר, שבציוויו של הקב"ה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" נרמז הוראה כללית בקיום המצוות: לפני קיום מצוה, שזהו כאמור ענין הכניסה לארץ, יש "לתור" ולהתבונן במהותה של המצוה, ורק אחר כך לקיימה בפועל. וכמו שרואים בברכת המצוות, שקודם עשיית המצוה בפועל מברך האדם ואומר: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו", שמתבונן בכך שע"י קיום המצוה נעשה הוא קדוש, והוא מקיים את מה שציוה אותו הקב"ה. ועל דרך זה בלימוד התורה: קודם הלימוד מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", והיינו, שמתבוננים במהותה של התורה שהיא "תורתו" של הקב"ה, והוא נתנה לנו כפי שהיא במעלתה העליונה "תורתו". וזוהי הוראת "ויתורו את ארץ כנען", שלפני קיום מצוה צריך האדם "לתור" ולהתבונן בענינה ותכליתה של התורה והמצוה שבא ללמוד ולקיים. (על פי לקוטי שיחות חי"ג עמ' 40 ואילך) |
