בפרשתנו מסופר שקודם שילוח המרגלים לארץ ישראל "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז). ומפרש רש"י "התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

ולכאורה צריך ביאור: הרי 'באותה שעה כשרים היו' (רש"י שם, ג), וכמובן בפשטות, באם לא היו כשרים לא הי' משה שולחם, ואם כן, מדוע הוצרך להציל את יהושע מעצתם? ואם מאיזה סיבה הי' צורך בתפילה, מדוע התפלל רק על יהושע ולא על שאר המרגלים?

ידוע ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בנוגע להמרגלים, שהטעם לזה שרצו המרגלים לישאר במדבר הוא כי רצונם הי' לעסוק כל היום בעבודה רוחנית כמו שהורגלו במדבר, ולא רצו ליכנס לארץ ישראל שאז יצטרכו לזרוע את שדותיהם ולהתעסק גם בעבודה גשמית, שינתק אותם מעבודתם הרוחנית (לקו"ת ריש פרשתנו, ועוד).

ואכן, ייתכן שמצד דרגתם, ש"כשרים היו" הי' זה טוב עבורם לישאר במדבר ולהתעסק ברוחניות בלבד, וכמו שמצינו צדיקים שלא הי' להם עסק עם גשמיות העולם, וכמאמר רבי שמעון בר יוחאי "אפשר אדם חורש וזורע תורה מה תהא עלי' כו'" (ברכות לה, ב), וכן מצינו בעוד צדיקים (עיין לקו"ת ויקרא יח, א).

בפרשתנו כתוב "כי תבואו מלחמה גו' על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות" (י, ט). ויש לבאר זה בדרכי עבודת השי"ת:

"הצר הצורר אתכם" – זהו היצר הרע, ש"אין לנו צר הצורר כמוהו" (של"ה חלק תושב"כ פרשתנו שנא, א). ו"מלחמה גו' על הצר" עיקרה בשעת התפלה ד"שעת צלותא שעת קרבא [שעת התפלה היא שעת מלחמה]" (ראה לקו"ת תצא לד, ג. ועוד), שאזי היצר מתגבר לבלבלו במחשבות זרות וכיו"ב.

ועל זה אומר הכתוב "והרעותם בחצוצרות", שפירושו "לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא . . כלומר כל דבר שייצר לכם . . זעקו עליהן והריעו" (ל' הרמב"ם ריש הל' תעניות). והיינו, שהעצה לנצח את היצר היא רגש ההכנעה והביטול כלפי הקב"ה, שירגיש האדם שרק הוא ית' ביכולתו להצילו מיצרו, ומתחנן לפניו ית' "לרחם עליו　 כו' על נפשו להצילה ממים הזדונים" (תניא פכ"ח), ואזי "ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם" (פרשתנו שם).

ומזהיר הכתוב שגם "ביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" (שם, י). שאל יחשוב האדם, שרק כשיצרו מתגבר בתוקף להלחם עמו, אזי הוא צריך לרגש ההכנעה כלפי השי"ת, אך לאחר שניצח את היצר, ואין מונע לו בעבודתו, הרי הוא יכול לעבוד את השי"ת בשמחה וטוב לבב, בלי רגש הביטול וההכנעה.

אלא גם לאחרי נצחון מלחמת היצר, כשכבר מקריב עולות ושלמים, שקרבנות מורים על קירוב להקב"ה (ראה לקו"ת ריש פ' ויקרא), הנה גם אז עליו "לתקוע בחצוצרות" ולהיות בביטול לפני ה'.

מתוך בריאות, נחת והרחבה