סלח לי! בָּצְרוֹר שלך לא חסר מפתח? (3 תגובות לחידוש זה)
סלח לי! בָּצְרוֹר שלך לא חסר מפתח?
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו... וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב... (בראשית ל"ב ד' - ה').
למרות שאין באפשרותנו לתפוס ולהבין את עומק גדלותו של יעקב אבינו, נעלה כאן "שלושה ידיעות" בהקשר ליעקב אבינו, בתור "הקדמה" למאמר.
א) יעקב אבינו עמל בתורה ברציפות - "מבלי לישון" - 14 שנה, ואגר זכויות לאין מספר (רש"י בראשית כ"ח י"א).
ב) יעקב אבינו היה אהוב על בוראו, וקיבל הבטחה מפורשת מאלוקים - בזו הלשון: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ... (בראשית כ"ח ט"ו).
ג) יעקב אבינו נאבק עם המלאך (עם שרו של עשיו) פנים מול פנים, והמלאך התחנן אליו שיעזוב אותו - ויעקב אבינו לא פחד ממנו - ואמר לו "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ"! ובסיום המאבק, המלאך הכריז על יעקב את המילים הבאות: "כִּי שָׂרִיתָ (נלחמת) עִם אֱלֹהִים (מלאכים), וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (ל"ב כ"ט).
עד כאן ראינו שיעקב אבינו עשיר בזכויות של "עמל תורה", הוא גם קיבל "הבטחה" מה' שישמור אותו ויגן עליו ולא יעזבהו, והוא גם "ניצח את המלאך - ולא פחד ממנו". ולאור נתונים אלו, נשאלת שאלה עצומה:
אם ליעקב אבינו יש כל כך עוצמה גדולה, אם כן "מה הלחץ והמהומה" שאנו מוצאים בתחילת הפרשה? מדוע יעקב עושה עסק שלם "מהתופעה" הנקראת "עשיו"?
הרי מצאנו בגמרא מספר פעמים, שחכמנו הענישו את הפושעים והרשעים "מבלי לנקוף אצבע", כמו הביטוי הידוע "נתן בו עיניו - ועשהו גל עצמות" (שבת לד. ועוד). אם כן מדוע יעקב אבינו לא עשה כן לעשיו הרשע שרדף אותו עד מוות? הרי על ידי הבטת העין בלבד - הוא יכל לעשות את עשיו "גל של עצמות", או "נציב מלח" כמו אשתו של לוט, או "לייבש אותו ולהקפיאו על מקומו" כמו שקרה לידו של יָרָבְעָם שרצה להכות את הנביא (מלכים א' י"ג ד'), יעקב גם יכל לעשות לעשיו "פולסה דנורא" - ולהפוך אותו "להיסטוריה", אם כן מדוע הוא טרח לְרָצוֹת את עשיו על ידי "דורון ומתנה" - ואף השפיל את עצמו בפני אחיו הרשע - ואמר לו "אָדוֹנִי" עשיו... אני "עבדיך"...
התשובה לשאלה זו - היא "דרכי שלום".
מה כוונת המשורר והפייטן?
בטרם נבאר את כוונת המשורר, נעלה כעת "שאלה נוספת" - אשר תעזור לנו בעזרת ה' להבין היטב את התמונה ולחדד את המסר:
כאשר נפגש יעקב אבינו עם עשיו הרשע, הוא אמר לו את המילים הבאות: רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים (בראשית ל"ג י').
פירוש: אחי היקר עשיו, כאשר אני מסתכל על פניך - אני מרגיש את אותה הרגשה שיש לי כאשר אני מסתכל על מלאך ה' צבאות.
במילים אחרות: אני כל כך שמח לראות אותך, פניך מקרינות הוד וטוהר, הם עושות לי נחת ושלווה, אני שואב מהן עידוד, הם מרוממות לי את הנפש, "אָָבּוּס עֵינָק", אתה טעים כמו סָמְבּוּסָק...
רק רגע! הרי עשיו הרשע היה שיא התועבה והתגלמות הרוע בעולם!!! הגמרא (ב"ב ט"ז ע"ב) מספרת לנו שעשיו היה נואף, רוצח, כופר, עשיו עבר גם על "לא תחמוד" (רבינו בחיי בראשית ג' כ"א), עשיו גם עבר על "כיבוד אב ואם" ורצה לנקום באביו (מלבים בראשית כ"ז מ"א), עשיו עבר על "לא תגנוב" (רש"י בראשית כ"ז ה'), אם כן, אם עשיו כל כך מושחת ואין לו דין ואין לו דיין, כיצד יעקב אבינו אומר לו: אתה כזה מתוק, הפנים שלך הם כמו של מלאך?
את הקושיא הזו פותרת הגמרא (סוטה דף מא עמוד ב) במילים הבאות:
ר' שמעון בן לקיש אמר, מותר להחניף לרשעים בעולם הזה - שנאמר כראות פני אלהים ותרצני.
והדברים טעונים ביאור! שהרי "חנופה" זה איסור דאורייתא - ובפרט כאשר מחניפים לרוצח (עיין חזקוני במדבר ל"ה ל"ג). אם כן, מדוע מתירה התורה להחניף לרשעים?
התשובה על השאלה שבראש המאמר - היא גם התשובה על השאלה הזו. "דרכי שלום".
ושוב פעם אנו שואלים את מה ששאלנו למעלה: "מה כוונת המשורר והפייטן"?
יהודים יקרים, אחים מתוקים, אנשים חביבים. בשתי הקושיות הנ"ל, מָסַר לנו יעקב אבינו מֶסֶר עמוק ונוקב, מֶסֶר אדיר אשר ניתן לכנותו בשם "צרור מפתחות"! מפתח החיים, מפתח הישועות, מפתח כל השערים והדלתות והעולמות, מפתח הנקרא "דרכי שלום".
יעקב אבינו מגלה לנו "דרך חיים" לדורות, ומנחילנו קו ברור בעבודת ה'. נקלעת לבעיה עם השכן? הבוס הפסיק בך להתעניין? פעלת נצורות וירו בך צרורות? נקלעת למחלוקות ושאר ירקות?
גם אם אתה "הצודק" והשני "האשם", אפילו שאתה "צדיק" כיעקב והשני "רשע" כעשיו, אל תתבצר בעמדתך ותפתח חזית "ראש בראש", אל תעשה לאותו אדם "משפט שדה" וניתוח שלאחר המוות, אלא תתעקש להגיע "לפשרה והפשרה ושלום", ותמסור על כך את הנפש.
[וזה לא סותר את המשפט "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע". גם יעקב אבינו ידע את המשפט הזה - ואף קיימו הלכה למעשה, כמו שרואים בפסוקים שיעקב אמר לעשיו "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי... וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי"... ל"ג י"ד].
כן כן, יעקב אבינו מלמדנו "שלמען השלום" צריך להשפיל את הכבוד. "למען השלום" תגיד לחברך האשם, "אדוני היקר - אני עבדך". שכני המתוק - אתה צודק, אתה עשר, אתה חד בדרא, אתה חד גדיא...
הרי נפסק בתורה "שמותר לשנות - מפני דרכי שלום" (בראשית י"ח י"ג ברש"י). אלוקים אמר שהוא מתיר למחוק את שמו יתברך - למען "שלום בית" (במדבר ה' כ"ג). ואם אלוקים מתיר למחוק את שמו הקדוש למען השלום, גם לנו מותר להשפיל את כבודנו עד עפר - ולמחוק את שמנו כליל - למען השלום.
את ההנהגה הזו מלמדנו אבינו היקר יעקב. נכון, אני יכול לתת את עיני בעשיו ולהופכו לגל של עצמות. אני יכול גם לעשות לו "פולסא דנורא" ולהפוך אותו להיסטוריה. אני גם יכול להפוך את עשיו לנציב מלח או לקְנה סוכר. אך את "המלחמה" אני משאיר "כאופציה אחרונה". בינתיים, למרות שאני "נזר הבריאה והצדק" - ואילו עשיו הוא זה שרודף אותי, למרות זאת אני מתחיל עם "דורון", "פיוס", "שלום". זו החזית הראשונה שלי מול השונא האכזר עשיו!
מכאן אנו למדים עד מה כמה יש לייקר ולאמץ את עניין "השלום" ולהתאמץ ולבחור "בדרכי שלום", בטרם ניגשים "למלחמת מצווה" ולמלחמת חורמה ולמלחמת הישרדות.
למי שלא יודע, במילה "שלום" טמונים שלושה סודות יקרים, וכדאי מאוד להפנים אותם:
* "שלום" אותיות - "מושל". אכן מי "שחלש באופיו" ולא יודע לשלוט ביצרו, הרי שהוא נלחם על "כבודו" - ולא מתכופף למען השלום. אך מי "שמושל" בנפשו, מי שיצוק בהשקפתו ומידותיו ומושל ביצרו, מכופף את כבודו וכל אשר לו - ומחזר אחר "השלום" בכל הכוח.
* "שלום" אותיות - "שׁוּלָם". ללמדך שהמקריב עבור השלום, לא מפסיד מכך. משום "שהצער הזה" שנצטער האדם למען השלום, ישמש לו בתור "תשלום" - וימחק ממנו צער אחר שנגזר עליו. צער גידול בנים, צער שלום בית, צער פרנסה, צער בריאות... שהרי הוא כבר "שילם" והשלים את "מכסת הצער" שנגזרה עליו בראש השנה.
כל בר דעת שמתבונן היטב בדברים הללו, מבין את "הכדאיות" להקריב למען השלום. ולמי שעוד לא הבין, נרחיב עבורו את הדברים:
כולנו יודעים שבעולם הזה אף אחד לא שותה צוף, ולכל אחד יש "חבילה של צער" שנגזרה עליו בראש השנה - ואותה הוא אמור לקבל. צער בחינוך ילדים, בפרנסה, בבריאות, בשלום בית... וברור שעל הצער הזה לא מקבלים "שכר" - שהרי זה "עונש" עבור עוונות האדם.
למרות זאת, מגלים לנו חז"ל שאדם שמצטער למען השלום, חוץ מהמצווה העצומה שהוא עושה, חוץ מזה שהוא הופך להיות "אהובו של מלך העולם", הרי שהוא יקבל שכר למעלה על כל רגע ורגע שהצטער "למען השלום". והוא יקבל גם שכר למטה, ויסירו מעליו צער אחר שכבר נגזר עליו. נו, כיצד אפשר להחמיץ עסקה כזו?
* "שלום" בכתיב חסר (כמו בבראשית ל"ז ד') זה אותיות - "שלם". ללמדך, שמה שחיסרת מכבודך ומעמדך עבור השלום, זה לא "חֶסֶר" - אלא "שלמות". אומנם "כאן" אתה חסר. אך "שם" בעולם הנצח, "החיסרון הזה - הוא שיא השלמות"!!!
יהודים יקרים וחביבים. כולנו מתפללים ביום ומבקשים בסוף התפילה: שים שלום, טובה, ברכה, חיים, חן, חסד, צדקה, רחמים. בקיצור, מבקשים את "כל העולם". אך דבר אחד לא שמים לב. שהברכה חותמת במילים "המברך את עמו ישראל בשלום".
והשאלה נשאלת: מדוע לא חותמת הברכה במילים: המברך את עמו ישראל בשלום, בחיים, בחן, בחסד וכו'? התשובה פשוטה! "שלום" זה המפתח לכל הישועות. ומי שזוכה בו, הרי שהוא זוכה כבר לכל!!!
אכן "השלום" נקרא "כלי המחזיק ברכה" (מלבי"ם דברים כ"ט י"ח). פירוש: אם פותחים ברז ולא שמים מתחת כלי, הרי שהמים נשפכים על הארץ ונספגים שם ונעלמים - ולא נשאר מהם זכר.
אותו דבר גם "השלום". בשמים יש "ברז" של ישועות, והוא שופע עד בלי די. אלא שאם האדם לא מכין "כלי המחזיק ברכה" (שלום), הרי שהוא מפספס את כל השפע העצום שאבאל'ה האוהב מרעיף עליו ומזרים אליו, והוא נשאר קירח מכל טוב.
יהודי יקר! כמה פעמים קרעת את השמים בתפילה סוערת שבקעה מלב שבור? כמה דמעות הֵזָלְתָּ אצל גדולי ישראל? זוכר שנסעת לעמוקה, למירון, לחברון, ולמרבה הצער... עדין לא נושעת.
האם אתה יודע שיתכן ובשמים כבר התקבלה תפילתך "והישועה זורמת" אליך, ובעצם כל מה שחסר לך כעת - זה "להשקיע בכלי", להשקיע "בשלום"?!
ובאמת אם תשקיע יותר בשלום בית, בשלום בין השכנים, בשלום במעגל המשפחה המורחב, בבית הכנסת... אם תתאמץ ותקריב את עצמך למען השלום, בעזרת ה' תצליח לייצר את "הכלי המחזיק ברכה", ותזכה לאגור וליהנות מהשפע "שכבר מוזרם אליך" - תקופה ארוכה.
יותר עמוק: אם "השלום" נקרא "כלי המחזיק ברכה", הרי שככל שהכלי יותר טהור, כמה שהוא יותר גדול, הרי שהוא יכול לאגור יותר שפע. ממילא, ככל שהאדם יעמיק יותר את נושא "השלום" וילך "בדרכי שלום", הרי שהשפע שלו רק ילך ויגדל. ולמי לא נחוץ היום להגדיל את "סל הישועות" שלו?
אנשים הופכים עולמות כדי לזכות לפרי בטן, להתחתן, להתפרנס, לחנך ילדים "כהלכה", הם מנסים את כל הפטנטים והסגולות ושופכים ים של דמעות, ולמרות זאת... הישועה לא בדיוק באה אליהם. נו, אולי כדאי להתאמץ יותר למען "השלום" וללכת "בדרכי שלום" - ולהשיג את "הכלי המחזיק ברכה"? אולי זה רק מה שחסר?
יהודים יקרים וחביבים. נעלה כאן "קטע מהגמרא", קטע מאוד עמוק ונוקב, הטומן בתוכו את כל המאמר הנוכחי - ואף יותר מכך.
(ב"מ ל' ע"ב): אמר רבי יוחנן, לא חרבה ירושלים אלא על "שדנו בה דין תורה". שואלת הגמרא: נו, אם דנו בה דין תורה - כל הכבוד! מגיע להם צל"ש! וכי זו סיבה להחריב את ירושלים?! עונה הגמרא: כן כן, מי שמחפש תמיד "דין תורה", מי שלא יודע ללכת "בדרכי שלום" ולעשות "לפנים משורת הדין", אזי בשמים גם הולכים איתו לפי "הדין", ופורעים ממנו את כל עוונותיו, וממילא באים עליו צרות ואסונות - עד כדי חורבן.
למי שלא יודע, נפסק "בראשונים" שיש חובה מהתורה להתנהג "לפנים משורת הדין" (עיין בסוגיה זו "בהרחבה" בספר שומר אמונים - הקדמון - למהר"י אירגאס, הקדמה שניה, הצעה שלישית).
ואת היסוד הזה חפץ יעקב אבינו להחדיר לנו לתוך העצמות.
זו לא גדולה לפתוח במלחמה "ולחתוך עניינים" ולקטול אנשים. החכמה היא לדעת להתמודד "בכל מצב", ולחפש את "הדרכי שלום", ולמזג את הלבבות.
אלא מה, יצר הרע בא לאדם ומניף לו את האגודל ועושה לו "לוֹמְדֶעְ'ס" ומשכנע אותו להיות "אמיתי", להיות "קנאי לה' ", לא להחניף לרשעים, "להעמיד את האנשים במקום" - בבחינת "יקוב הדין את ההר".
יצר הרע מחזק אצל האדם את "מידת האמת", וממעיט לו את החשיבה של "דרכי שלום". נו, מה עונים כעת ליצר הרע "הפלפלן"?
התשובה פשוטה!
למי שלא יודע, הרי אברהם אבינו זכה לתואר "איש החסד" ויעקב אבינו זכה לתואר "עמוד האמת", וכמו שנאמר (מיכה ז' כ') תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב - חֶסֶד לְאַבְרָהָם.
ובפרשתנו אנו למדים, "שאיש האמת" - יעקב אבינו, סובר שחובה לצעוד בדרכי שלום, ואף הוא חידש לנו את ההלכה "שמותר להחניף לרשעים" - משום דרכי שלום (ב"ב ט"ז ע"ב). אם כן, מיהו זה ואיזהו אשר מבין יותר טוב מיעקב אבינו את ההנהגה?
אם התורה המתוקה שלנו, "תורת האמת", מתירה למחות את שמו של מלך העולם - למען שלום בית, הרי שזו האמת הצרופה ביותר. אם יעקב מחנך אותנו "לדרכי שלום", הרי שזה שיא ההידור לפי כל השיטות, ומי שנוהג אחרת - אין זו חומרה אלא... הפך דעת תורה.
ובפרט "בחינוך הילדים ושלום בית", יש לכך משמעות רבה. בתים רבים "התפרקו" ועלו בסערה השמיימה, בגלל שהעמידו דבריהם על הדין - ולא הלכו "בדרכי שלום". נערים ונערות רבים זרוקים ברחובות ממורמרים על התורה ולֹמדיה, מחמת שהלכו איתם "ראש בראש" בשם התורה, ולא הלכו איתם "בדרכי שלום".
אכן "השלום" הוא "המָסטר" של כל הדלתות. מי שהולך עם השלום, יצליח בכל העניינים, ואפילו אם אין לו כלל זכויות. רוצים מסמכים?
נאמר בתנ"ך (מלכים א' ט"ז) וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. התורה מעידה שאחאב היה רשע יותר מכל מי שהיה לפניו. ולא די בזה, אלא שבצבאו היו עובדי עבודה זרה. אם כן מה הסיכוי של מלך רשע זה וחיילים כופרים אלו "להצליח במלחמה"?
ולמרבה הפלא, אחאב היה עושה מלחמות "מסובכות" - והיה מנצח. ומבואר בגמרא (ירושלמי פאה פ"א הל"א), שמחמת שצבאו של אחאב היו מאוחדים וזהירים בכבוד הזולת ולא היו מספרים לשון הרע, זכו "לקצור הצלחות - בשיטתיות".
הוא אשר אמרנו. החיזור אחר השלום וההליכה "בדרכי שלום", זה "המָסטר" של כל ההצלחות, זה המפתח שבוקע את כל השערים, זה מרגיז ממלכות ונוצח מלחמות ומביא ישועות "וכלי" הברכות, ומי שמחזר אחר השלום "בכל כוחו", שערי שמים פתוחים בפניו!!!
אמת. בצרור המפתחות "הרוחני" שלנו, יש מפתחות רבים. (סגולות, ברכות, תפילות), אלא שניסינו את כולם - ועדיין שערי שמים לא בדיוק נפתחו בפנינו - ועדיין אנו זקוקים להרבה ישועות.
מה דעתכם לנסות מפתח חדש - הנקרא "דרכי שלום", מפתח אשר הוכיח את עצמו - וזכה לתואר "כלי המחזיק ברכה"? אולי משם תבוא לנו הישועה? לא כדאי לנסות?
לא הבנתי את "הפתיחה" שלך שכתבת: צריך לזכור שיש לכך גבולות, כלפי אויבי ישראל יש מצוה של מלחמה.
א) מי גילה לך שבמלחמה אין "חובה" לפתוח "בדרכי שלום"? דע לך שלכל הפוסקים יש חובה לפתוח "בדרכי שלום". ולדעת רבים מהראשונים והרמב"ם ביניהם, זו חובה אפילו במלחמת מצווה!!!
[עיין ברמב"ן וברבינו בחיי ובמלבים ועוד, על הפסוק כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: (דברים כ' י')].
ב) מה שכתבת שבמצבים מסוימים יש גם הלכה של "מורידין ואין מעלין", זה מצד "רודף", וזו סוגיה הפוכה מסוגיית דרכי שלום, ואין קשר ביניהם - ואין גם סתירה, ולמה כבודו קישר זאת? מי חלק על כך?
ג) לגבי המחלוקת בגמרא בסוטה, דע לך שמבאר המהרש"א בח"א שלכו"ע מותר להחניף לרשעים!!! אלא שהמחלוקת היא אם "הותרה הרצועה", או שמא יש לשמור על הגבול -
אבל צריך לזכור שיש לכך גבולות. כלפי אויבי ישראל יש מצוה של מלחמה, במצבים מסוימים. יש גם הלכה של "מורידין ואין מעלין" אפילו כלפי יהודים מסוימים (ואמנם חזון איש כתב שאין זה נוהג בזמננו, אבל בעקרון דין זה קיים).
לגבי עשיו, צריך עיון אם היה בגדר של אויב או רשע שמצוה להילחם נגדו. עובדה היא שיעקב נענש על שהשתחווה לעשו כל כך הרבה וקרא לעצמו "עבדך" (בראשית רבה עה, יא). רואים מזה שלא היה ראוי שיעקב יחניף לו.
ומה שהבאת מסוטה מא ע"ב שהגמרא לומדת מזה שמותר להחניף לרשע - הגמרא שם מביאה דעה אחרת, שיעקב לא התכוון להחניף לו אלא להפחיד אותו. ועוד, שם זה לא המלצה מצד רדיפת שלום, אלא זה היתר מצד שבמציאות קשה לנצח את הרשע, ומותר להחניף לו כדי שלא להינזק.
ולעצם השאלה מדוע יעקב לא נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות, כבר אמרו חז"ל שיעקב פחד שמא אין לו מספיק זכויות לעמוד מול עשו (רש"י לב, יא). ועוד שכלל הוא שאין
וכן במסכת הוריות אומרת שם הגמ' שהיתה שאלה שרב פפא לא ידע ,ורב אחד ענה לו תשובה , ומרוב אהבתו לתורה ,נשק לו על ראשו ונתן לו את ביתו לאישה!!!