בס"ד                                                   ערש"ק                                                        כ"ו  באייר  תשע"ו

                  תודה לבוראי וחי גואלי, יחזק את לבי לומר את חלקי על ספר רביעי

                                     ליקוטי אור - בפרשה - במדבר

 " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ

  מִצְרַיִם לֵאמֹר   "(א, א)

ספר במדבר פותח בתיאור מדויק של המקום והזמן בו ה' יתברך מחזיר שכינתו על ישראל, היינו המקום הוא

במדבר סיני באוהל מועד, והזמן הוא ראש חודש אייר בשנה השנייה לצאתם מארץ מצרים, היינו לאחר חטא

העגל. וזה על מנת לרומם מחדש את קרנם של ישראל מול אומות העולם, בעבור שלא יאמרו שמלכם עזבם

לאחר החטא. ואף יותר מזה, היינו זה התיאור של המקום והזמן כנ"ל, הם בבחינת כתובה של חתן וכלה ובה

מפורט הזמן והמקום, וכן ההתחייבות של החתן לזון ולפרנס ולכלכל את הכלה, היינו ה' יתברך הוא בבחינת  

חתן, ואילו ישראל הם בבחינת כלה, כמובא במדרש (במד"ר א, ה): משל למלך, שנטל אישה ראשונה ולא כתב לה

כתובה, וכו', אמר לשושבינו: אל תנהוג בה כראשונות, זו (ישראל) בת אבות היא, צנועה היא במעשיה וכשרה,

וכתוב לה כתובה וכו'. ואף על פי שידוע שהמדבר הוא מקום של שממה שאין בו כלום, ישתבח שמו ה' יתברך

דאג לישראל והמציא להם יש מאין, שהרי אין חילוק אצל ה' הטוב אם יש או אין, שהרי הוא כל יכול, כמו שדרשו

חז"ל (שם, ב): מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים

משפטיהם, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם?! אבל הקב"ה לא עשה

כן, אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים וכו', ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, והבאר בזכות מרים, המן בזכות

משה וענני כבוד בזכותו של אהרן וכו'. ולכן הייתה להם שמירה מהמזיקים והחיצוניים, ועל תקופה זו נאמר

בנביא (ירמיהו, ב): "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"

ספר זה נקרא גם 'חומש פקודים' היינו מלשון מפקד כי נעשו בו ב' מפקדים: האחד בפרשתנו והשני בפרשת

פנחס. והמעניין, שלמרות שהמשכן הוקם בא' בניסן, ובו בעת שרתה השכינה באוהל מועד כנ"ל, הקדוש ברוך

הוא ציווה את משה למנות במספר שמות את ישראל רק לאחר שלושים יום, היינו באחד לחודש השני שהוא א'

באייר. וזה המפקד כלל כל מי שהוא מבן עשרים שנה ומעלה עד גיל שישים, כמניין שבט ושבט, מלבד שבט לוי

אשר נבחר להיות לגיונו של מלך על שלא חטא במעשה העגל. וכבר הקשו המפרשים, מה זה ועל מזה הטעם

למפקד, ואם כבר מנה אותם למה רק לאחר שלושים יום. אומנם, דרשו חז"ל (במד"ר ב, יט): שמתוך חיבתן לפניו

מונה אותם כל שעה. אבל בכל זאת, יש להבין את הטעם למפקד זה, שהרי על פניו לא נראה שיש צורך מהותי

למנותם, שהלא מניין זה שונה מב' המפקדים הקודמים שנעשו: האחד בראשית דרכם כאשר יצאו ממצרים בט"ו

בניסן, בעבור לציין שיצאו שישים ריבוא מישראל, והשני שמנה אותם כשנפלו בעגל כדי לדעת מניין הנותרים.

ובטרם נבאר, נקדים המובא בשולחן ערוך ובטור בית יוסף בהלכות מזוזה (יו"ד רפ"ו, כ"ב): "השוכר בית בחוצה

לארץ, פטור ממזוזה שלושים יום" וכו'. ופירשו שם רז"ל: 'פחות משלושים יום הווי דירת ארעי'. משמע מכאן

שיש עניין שרק אחרי שלושים יום כדאי לקבוע מזוזה ולא לפני, כי זה הזמן שדירת ארעי הופכת להיות דירת

קבע אשר זקוקה לשמירה מהמזיקים. והטעם לקביעת מזוזה הוא כי בצידהּ הפנימי כותבים שתי פרשיות אשר

בהם כלולים כל חמישה חומשי תורה, כידוע. ואילו בצידהּ השני היינו כלפי חוץ כתוב שם שד"י שהוא נוטריקון:

ש'ומר ד'לתות י'שראל, שהרי זה השם דייקא מסוגל לשמירה כנגד המזיקים והחיצוניים, ועל ידי כך ה' יתברך

שומר אותנו מבחוץ כמובא שם (שם רפ"ח, ט"ו. זוה"ק פ' ואתחנן רס"ו). וכמו שדרשו חז"ל (ע"ז, יא): ששליחי הקיסר שאלו

את אונקלוס הגר: מה היא מזוזה? השיב להם: מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים

אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא עבדיו יושבים בפנים, והוא משמרם מבחוץ.

ואם כבר עסקנו בעניין השמירה והחשיבות של המזוזה בכלל ובבית בעיקר, הנה לכם סיפור שסיפר הרב יצחק

זילברשטיין מרמת אלחנן לר' חיים טפר, מבלי שיידע שהוא מקורבו ופוקד את ביתו בקביעות של הרב המקובל

משה בן טוב זצ"ל הידוע בכינויו "צדיק המזוזות", וזה לשונו: זוג אחד שגרו אצלנו בשכונה היקרה, הבעל ליטאי

ספרדי. אברך מצוין. נולד להם תינוק, כל הזמן חולה, אמרה האישה לבעל: אנחנו צריכים לבדוק את המזוזות,

והבעל אומר לה: תגידי לי, מה הקשר בכלל של המזוזות, זה את עם האמונות האלה...זה לא רמב"ם מפורש!

זה רק מצווה. שתקה והתחילה לבכות. אמרה לו: שמעתי על הרב בן טוב, אני נוסעת אליו. לקחה את המזוזות

ונסעה לרב לכשחזרה, שאל הבעל, נו...מה אמר? הוא אמר: שזה בגלל שיש שתי וערב (כידוע זהו סמל של עבודה

זרה בדת הנצרות) בבית! התחיל הבעל לצחוק, אמר אצלנו, שתי וערב? זה הכול שטויות...תשימי את המזוזות.

הגיע פסח, נשים צדקניות הופכות את הבית גם על מה שלא צריך, מסתבר כך סיפר הרב זילברשטיין, שהם

קבלו את המיטה מצרפת, עם המזרן שהיה עטוף כולו. הם הורידו את הניילונים מהמזרן וחשכו עיניהם, לכל

אורך המזרן הייתה צורת שתי וערב של אותו האיש!. האברך חטף חום...הוא רץ אליי לבית צועק, אני לא יודע

איך לעשות כפרה על דבר כזה...ככה צחקתי על הרב מה אני אעשה?! אמרתי לו תבקש סליחה מהרב ותספר

את הסיפור ברבים זו תהיה כפרתך.

ועתה נחזור לפרשתנו. אם אפשר ובעיני ה' יכשר, לומר אולי בסייעתא דשמיא, זה שכתוב 'במדבר סיני באהל

מועד' דהיינו בכל אותה תקופה שישראל היו במדבר סיני בארץ לא זרועה כנ"ל, ביתו של ה' יתברך כביכול היה

באהל מועד, כמו שדרשו חז"ל (תנחומא ב): אמר הקדוש ברוך הוא: זה המדבר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה

לי אכסני (דירה) ירד לתוכה, התחילו הכול שמחים, שהקדוש ברוך הוא ירד לתוכו וכו'. על כן, גם נאמר דייקא

במדבר סיני ולא בהר סיני בשביל להדגיש את כי הקב"ה דר עימם גם בתחתונים, היינו בכל מקום אשר ייסעו

ויחנו במדבר באהל מועד. וזה בבחינת: השוכר דירה בחוצה לארץ פטור ממזוזה שלושים יום, אך לאחר ל'(=30)

יום, היינו בא' באייר צריך לקבוע מזוזה בפתחו של שער הבית בדרך קבע, כדי להשכין שכינתו בדירתו בתחתונים

כדי להגן עליהם מהמזיקים והחיצוניים. והעניין שמנה את ישראל דווקא בראש חודש אייר, היינו לאחר ל' ימים מא'

בניסן כי בזמן זה יוצאת הברכה לכל העולם כידוע, ובפרט לעם ישראל שנבחר לקבל את התורה מכל האומות.

וזה שנאמר 'באחד לחדש השני' ראשי תיבות למפרע הל"ב וסופי תיבות צירוף שד"י. דהיינו הל"ב אותיות

ה' ל"ב, רצה לרמוז אולי על ה' חומשי תורה שיש בהם ל"ב נתיבות חכמה, והם כלולים בתוך שתי הפרשיות

של המזוזה, ושכלפי חוץ כתוב שם שד"י כנ"ל. וזה שנאמר 'באחד לחודש השני' דייקא היינו בראש חודש אייר,

כי הוא נקרא גם זיו מלשון "אור" וזוהר", והחודש הזה הוא בחינת הל"ב כנ"ל, כי הוא רומז על החכמה שממנה

ניתנה לנו אורייתא היינו אור התורה שבהּ, כידוע. ולפיכך, ממנו מתברכים כל העולמות כי הוא מקור הזיו, היינו

האור והזוהר היוצא לכל העולם, ועל ידי כך שורה הברכה בעולם. ולפיכך, ציווה למנותם דייקא בחודש אייר כי

ה' יתברך בוחן עתים וזמנים ויודע תעלומות אין מספר. היינו, אפילו שיספרו את בני ישראל ללא 'בקע לגולגולת'

היינו מחצית השקל כבשאר המניינים, לא תשלוט בהם עין הרע ולא יהיה בהם נגף, כי זאת החכמה היא בחינת

התורה כנ"ל, והיא הנותנת חיות בכל העולם, בחינת (קהלת ז, י"ב): "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".

ולא זו אף גם זו, כי זה הזמן היינו באחד לחודש השני רומז גם על שם שד"י כנ"ל, כי שם זה דייקא מסוגל

כנגד המזיקים והאויבים המתרגשים לבוא בדרך, בחינת שם שד"י שכתוב על המזוזה כלפי חוץ, כי הוא שומר

דלתות ישראל, כנ"ל. ועוד אפשר לומר אולי, על דרך שאמרו חז"ל (חגיגה  יב(: שד"י - על שם שאמר לעולמו די,

שהקב"ה צמצם עצמו לדירתו בתחתונים כנ"ל כי שם שד"י רומז גם על הצמצום, כאמור. ולפיכך, אפשר אולי

שהשמירה הייתה בפועל מפני המזיקים על ידי זה שה' יתברך צמצם עצמו בשער הבית בחינת ז' ענני הכבוד

שהיו כבית לישראל במדבר, כמו שדרשו חז"ל (במד"ר פ"א, ב): ד' לד' רוחות השמים וא' מלמעלה וא' מלמטה וא'

שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים,

ואם היה מקום נמוך היה מגביהו, ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור, וכו'.

ועל פי המורם לעיל, יוסף לי ה' אור להבין את המהות לעריכת מניין זה שנעשה באחד לחודש השני. כי זמן זה

דייקא רומז על שם שד"י כנ"ל, הרומז גם על צבאות השם, כמובא בכתבי האר"י ז"ל: שצבאות הוא הנעלם של

שד"י כי הנעלם (היינו אותיות המילוי) של ש'ין ד'לת י'וד הוא בגימטרייה 'צבאות' עם הכולל. ודרשו חז"ל (שמו"ר

טו, ו): שהמלאכים נקראים צבאות, שנאמר (ישעיהו ל"ז): "ה' צבאות אלוקי ישראל יושב הכרובים", וגם ישראל

נקראים צבאות, שנאמר (שמות יב): "יצאו כל צבאות ה'". ואפשר שזה המהות למניין זה, היינו כדי לסדר את בני

ישראל במניין כל שבט ושבט 'אִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם',  בשביל לדמותם לצבא ה' בעליונים, כמו שדרשו חז"ל

(תנחומא יד): בזמן שנגלה הקדוש ברוך הוא בהר סיני, באו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים והיו עשויין דגלים, כיוון

שראו אותן ישראל, התחילו מתאווים לדגלים אמרו: ולוואי שאנו נעשין דגלים כמותן וכו', אמר להם הקדוש ברוך

הוא: התאוויתם בדגלים, חייכם וכו', ע"ש. לפיכך, מנה אותם דייקא באחד לחודש השני כנ"ל, כי אין זמן טוב יותר

ממנו שתשרור השמירה על בני ישראל היינו שלא יהיה בהם נגף כנ"ל, ועוד זה גם העת שצריך שהשכינה תשרה

על דרך קבע כנ"ל במדבר שהוא בחינת ביתם של צבאות ה' בארץ התחתונה, היינו ישראל, כדי שיישמרו על ידי

צבאות ה' העליונים, בארץ לא זרועה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

               פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

רִבּוּי הַחָכְמוֹת בִּפְרָט חָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפְיָא מַזִּיקִים מְאֹד מְאֹד, כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת חָכְמָה וְשֵׂכֶל אֲמִתִּי

הוּא רַק עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ הוּא יוֹתֵר מִמַּעֲשָׁיו הַטּוֹבִים, אֵין כֹּחַ בְּלִבּוֹ לְהָכִיל אֶת שִׂכְלוֹ, וַאֲזַי

הַשֵּׂכֶל מַחֲטִיאוֹ בְּיוֹתֵר. וְהֵן הֵן הַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁאֵין לָהֶם לֵב טָהוֹר, וְאֵין לִבָּם יָכוֹל לְקַבֵּל הַשֵּׂכֶל בִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

כָּרָאוּי, כִּי לִבָּם חַלָּשׁ וְחָסֵר. וּבִפְרָט הַנּוֹאֲפִים הַעוֹסְקִים בְּחָכְמַת פִּילוֹסוֹפְיָא שֶׁמְּאֹד מְאֹד מַזִּיק לָהֶם, כִּי עַל־יְדֵי הַנִּאוּף

לִבָּם חָסֵר מְאֹד וְאֵין בְּלִבָּם יְכֹלֶת לְהָכִיל אֶת הַשֵּׂכֶל בְּתוֹכוֹ, לְהִתְרַחֵק מֵחֲטָאִים וּלְהִתְדַּבֵּק בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדוֹ שֶׁזֶּה

עִקַּר הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת. רַק אַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי שִׂכְלָם הֵם מַחֲטִיאִים בְּיוֹתֵר, וּמַזִּיקִים לָהֶם וּלְכָל הָעוֹלָם יוֹתֵר מִנְּחָשִׁים

וְעַקְרַבִּים וּמִכָּל מִינֵי חַיּוֹת רָעוֹת וּמַזִּיקִים שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּחָכְמָתָם וּכְנֶגֶד

הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בִּפְרָט כְּנֶגֶד חַכְמֵי הַגְּמָרָא וְהַצַּדִּיקִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם. בַּעַל הָרַחֲמִים

יִשְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם (סימן חקירת וחכמות חיצוניות, אות ו).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

              ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה