"ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו על ערכך" (ויקרא כז,יג). '"ויסף חמישתו על ערכך" הרי כאן שתים: אחד מוסיף חמישית ואחד שאינו מוסיף חמישית, ואין ידוע אם בבעלים, אם בכל אדם; מה מצינו בגאולות האמורות למטן- הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיפים חמישית, אף הגאולות האמורות כאן- הבעלים מוסיפים חמשית ואין כל אדם מוסיף חמשית' (ספרא). וכן ברש"י: '"ואם גאל יגאלנה" - בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש (ת"כ). וכן במקדיש בית, וכן במקדיש את השדה, וכן בפדיון מעשר שני, הבעלים מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם'. והנה מה העניין בחמישית דווקא?- בפשטות פחות מחמישית אין לו חשיבות, ששישית זהו 'שתות': 'ההונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח' (משנה ב"מ ד,ג) שעד שישית אדם מותר על הונאתו, כך שמוכח שזה זול בעיניו, שמוותר על זה, לכן חייבה התורה דווקא חמישית שיש לו ערך, להראות את חומרת העניין שבזה. ודין זה הוא דווקא בבעלים שפודים, שכיון שפודה מההקדש חזרה לעצמו ניראה בכך שמחשיב לעצמו יותר מלהקדש, שכחוזר בו מההקדש לטובתו, לכן בו חייבה התורה להראות את הערכתו להקדש שמוסיף מחיר שחשוב בעיניו. והנה בעניין ערכין שנאמר קודם, כמעט הכל מתחלק בחמישיות: “...דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה', והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש , ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל, ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים, ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף, ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים" וגו' (כז,ב-ז). בפשטות כניראה כך היה מחירו של אדם בזמן התנ"ך, אולם אם כך אז היה משתנה במשך השנים? אלא כניראה שיש עניין בכל מספר והגיל שכנגדו. אולם כיון שכולם (למעט תינוקת שהיא פחות מחמש) מתחלקים בחמש משמע שיש עניין מיוחד בחמש, כמו דין החומש כשפודה מההקדש, מדוע?- בתחילת הפרשה נאמר "ורדפו מכם חמשה מאה" וגו' (כו,ח), שמדוע התורה מתייחסת לחמשה שרודפים? אולי בצבאם היתה חשיבות של קבוצה של חמשה (כעין חוליות בימנו של ארבעה לוחמים) ולכן מביאים דוגמה של חמשה (שלא בא רק כדי לעשות השוואה לכשרבים יותר רודפים: "ומאה מכם רבבה ירדפו"- וכי כך הוא החשבון? (והלא לא היה צריך לומר אלא "מאה מכם שני אלפים ירדופו"?!) אלא אין דומה המרובים העושים את התורה למעוטים העושים את התורה' (ספרא), שיכל לומר שלושה או עשרה למה דווקא חמשה? משמע שיש עניין בחמשה) וכן יוסף כשמעמיד לפני פרעה מאחיו מעמיד חמשה (בראשית מז,ב) כך שמשמע שראו עניין בקבוצה של חמשה (וגם שם חשש שיקחם פרעה לצבא שלכן הביא מהחלשים, הרי שגם שם כעין הביא חמשה לצבא, להראות שאינם ראוים לצבא). כך שאם זה כך, אז בהקשר לכיבוש א"י יש קשר לחמשה ולכן ענייני קדושה בעולם שמתגלים דרך מעלת א"י שמקדשת את הגשמי, שעושים את העולם כולו כמקדש לה', יש להם קשר לחמשה. ובכ"א גם אם לא היו בצבא יוצאים ביחידה של חמשה, בכ"א יש עניין של כח חזק לקדושה בעולם בעניין של חמש. שהנה ישנם חמשה חומשי תורה, ואף בכל לוח שבדיברות היו חמשה שזה מראה על אחדות בקדושה שיש בחמשה, שהוא מסמן כח חזק לקדושה בעולם. ניראה שחמשה מרמז על תיקון העולם, שכך יש לאדם את ארבעת צדדיו שבעולם, ומעליו השכינה שכך מעלה את העולם לה', מקדש את העולם לשכינת ה'. אולי זהו שאומרים בקריאת שמע שעל המיטה: 'בשם ה' אלקי ישראל, מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת א-ל' שמסובב עם מלאכים שהם שלוחים (מלאך פרושו שליח), שמשפיע במעשיו לקדש את העולם. זהו שמובא בפרקי דר"א (ד):ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה. מחנה ראשונה של מיכאל מימינו. מחנה שנייה של גבריאל על שמאלו. מחנה שלישית של אוריאל מלפניו. מחנה רביעית של רפאל מלאחריו. שכינתו של הקב"ה באמצע', הרי שמלאכים אלו מקלסים את ה', שזהו עבודתם (בשירה), וכך כשהם מייצגים מסביבנו זהו עבודתנו את ה' שהיא תיקון העולם לה'. וכך גם השם 'אלקים' שבו נברא העולם הוא בעל חמש אותיות (אמנם לא יכל העולם להתקיים בלי שהתווסף לו שם הויה [רש”י בראשית א,א], אולם עיקר בריאתו היה ראוי בשם אלקים, אלא שבשל החטאים לא יכל ללא הרחמים שבשם הויה, ולכן כמדגישים את התיקון החזק לשלמות הקדושה, כללא חטא, זהו שם אלקים) ושם זה הוא דין-כח, כעין כח חזק שבא ומשפיע בעולם לתיקונו השלם. אולי לכן קשור עניין חמשה בהקשר לצבא, שבו אנו פועלים בכח לתיקון העולם, והשם "א-ל" נשמע כמו קיצור של השם אלקים (ושניהם שם אלוקות), והאבות שלהם הובטחה הארץ 'ניפגשו' עם ה' בשם זה (“וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י" [שמות ו,ג]. וגם שם הוזכרה הארץ "וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה" [ד]), וגם כשיהושע נילחם בארץ, נילחם נגד 31 מלכים כעין גימטריה של השם 'א-ל'. וזה קשור לשם 'א-ל שד-י' שקשור לבריאת העולם: 'והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) "אני א-ל שד-י"? אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א). וגם בשם זה (א-ל שד-י) יש חמש אותיות, שכעין הכח (אלקים) שהוא גם יסוד העולם, הוא גם שעצר את העולם מלהתרחב: 'ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך, כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו, שנאמר "עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו"' (שלכן על זה ממשיכה הגמ' בדברי ר"ל). לכן כיון שיש בשמות אלו כח חזק להשפיע בעולם, אז גם מתגלה בעניין המלחמה שבאה להשליט את ה' בעולם (על ידנו) ולכן מצויין חמשה לוחמים בעניין המלחמה. ניראה גם שחמשה הוא כנגד "יד" ה' המתגלה בעולם בהקשר לכח, כמו בקריעת ים סוף (“וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים” [שמות יד,לא]) וכמו במלחמת עמלק ("כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק" [שמות יז,טז]) שביד יש חמשה אצבעות (וכן 'יד' בגימטריה קטנה זה 5). וניראה שזה רמוז בדברי חז"ל: 'רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה שכינה עמהן... ומנין שאפילו חמישה? שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה"' (אבות ג,ו). ופירש ברטנורא: 'ומנין אפילו חמשה? שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, שאדם אוגד בידו אחת שיש בה חמש אצבעות, וכלל אצבעות שביד קרויין אגודה. ובראש המקרא הוא אומר, הבונה בשמים מעלותיו, כלומר השכינה שהיא בשמים יורדת למטה לארץ כשיש שם אגודה עוסקים בתורה', כך שבעניין יד וחמשה יש עניין של הורדת השכינה לעולם, שמתקנים את העולם, ורש"י פרש בפס' (עמוס ט,ו): '"ואגודתו"- קבוצת בריותיו. ד"א קבוצות הישרים. היא היתה יסוד הארץ לתקנת השמים, שבשבילם הכל קיים' כך שנאמר כאן עניין של קיום העולם בהקשר לקדושה, וזה קשור בחמשה. וכן המילה 'חמש' מתקשרת גם עם עניין כח- חמוש, כמו "וחמשים עלו בנ"י" (שמות יג,יח) '"וַחֲמֻשִׁים" - אין חמושים אלא מזויינים... ד"א "חמושים" מחומשים, אחד מחמשה יצאו, וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה' (רש"י). הרי שבפס' מאוחד כח חמוש עם עניין חמישה (ובהקשר ליציאה לא"י). גם בהתפתחות האדם, בן חמש מתחיל לקבל הבנה ויכולת ללמוד בהקשר לקדושה, שלכן 'בן חמש שנים למקרא' (אבות ה,כא) שמאז מתחיל ללמוד תורה ולהתחבר לקדושה בעולם, ולכן יש חשיבות לקדושה בהקשר לחמש. בפרט שהילדים היו מתחילים ללמוד תורה (בזמן חז"ל) בויקרא: 'אמר רבי אסי: מפני מה מתחילין לתנוקות בת"כ, ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתנוקות טהורין, והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים' (ויקרא רבה ז,ג), לכן הקשר לקדושה גדולה והקדש וטהרה גדולה בעולם מתקשר עם עניין חמש, שמאז מתחילים ולומדים ויקרא. וכן במקדש היו חמשה כלי עבודה מרכזיים: הארון, המנורה, השולחן, מזבח הזהב ומזבח החיצון. וכן ביציאת מצרים שלמות לשונות הגאולה, שזהו השלמות של הקדושה בעולם שראויה היתה להתגלות בשלמות ביציאת מצרים לתיקון העולם, הם חמשה לשונות (כולל "והבאתי") ששלמותם בא"י בתיקון העולם כולו (אלא שחטאו בעגל ובמרגלים.. ולכן לא זכינו לתיקון השלם). ועוד אולי חמש מזכיר את היום החמישי, שיש בו מעלה מיוחדת, כמו שמביא היהודי הקדוש מפשיסחא שפורים ויוה"כ חלים רק בימים שבהם יש שייכות לטומאה כמו אותם ימים, שיוה"כ חל בימים שבהם אין קשר לטומאה (שכך גם ביוה"כ מתנתקים מהחומרי, מאכילה והנאות) ופורים חל בימים שבהם יש קשר לטומאה, כיון שבא להעלותו (ולכן אוכלים ושותים בפורים) כענייני הוצאת רע מטוב והוצאת טוב מרע.. וזה ע"פ המשנה בכלים 'ויש במה שנברא ביום הראשון טמאה, בשני אין בו טמאה, בשלישי יש בו טמאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טמאה, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצפה.. שנברא ביום הששי, טמא' (יז,יד) ורק חמישי יכולים לחול בו גם יוה"כ וגם פורים כיון שמדאורייתא אין בו טומאה ומדרבנן יש בו (כנף העוזניה וביצת יענה). מימלא מיוחד חמישי שיש בו את כל סוגי התיקון בעולם, וגם חיבור לתורה ותושב"ע, ולכן חמש מבטא תיקון לעולם בשלמות על ידי עבודתנו (שלא כשבת שע"י שביתה מהעולם). לכן כיון שבמספר חמש מסומל כח גדול לתיקון העולם ולהפיכתו למקום שכינה לה', להיות כל העולם כמקדש לה', לכן ענייני ערכין ופדיון הקדשות באים לידי ביטוי בהקשר לחמש.