"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים" וגו' (תהלים קכו,א-ג) בגאולה אומרים שירה בשמחה "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". זה לא מקרה, אלא אחרי הגלות הנוראה אנו שמחים ביציאתנו מהגלויות הקשות, שניגאלים גאולה פיזית, שאצלנו אין הפרדה בין הגוף והרוח אלא הכל אחד, ולכן גאולת הגוף היא השורש לגאולת הרוח. לכן יחזקאל מביא קודם גאולה פיזית "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" ולאחריה גאולה רוחנית "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם" (יחזקאל לו, כד-כז) שהגאולה הפיזית מעוררת אותנו לגאולה הרוחנית (שאמר שיחזרו בתשובה משמע שבתחילה לא היו צדיקים כשנגאלו, כמו שבקום המדינה רבים לא היו דתיים) כיון שביהדות הכל מאוחד, ולכן גם הלאום והדת מאוחדים. כך שבגאולה הפיזית צומחת הגאולה הרוחנית, כמו שממצרים קודם ניגאלו פיזית (יציאת מצרים) ואח"כ רוחנית (מתן תורה), ולכן מיד כשה' גואלנו מהגלויות אנו שמחים ומודים לו, על הגאולה הפיזית, שראוי להודות עליה בפני עצמה, וגם על הגאולה הרוחנית שמתחילה בזה לצמוח (כמו שכיום המצב של הדת במדינה הוא לאין שיעור גדול וטוב הרבה מזמן קום המדינה). ואם ח"ו לא מודים לה', יש בזה גם כפיות טובה כלפי הקב"ה שפעל למעננו, ובנוסף גם פגיעה בקדושה, שלא נותנים ביטוי רוחני להצלה הפיזית, שכאילו ח"ו כופרים בהשגחה, כאילו ה' לא פעל, ובכך מרחיקים את הקדושה. עוד ניראה שלא רק מיציאת הגלות ראוי לומר שירה, אלא שבקשר לגאולה יש מלחמה: '...בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב) שזה בשל שבירת כח הרוע בעולם, שדרכו בטלה הגלות ומתחילה הגאולה (בשלבים עד הגאולה השלמה), ולכן ראוי להודות על הכל (ואפילו רק על השיבה ראוי להודות, שיצאנו מהסכנות שבגלות, וחזרנו לארץ הקדושה, וק”ו בגאולה שבה גם מלחמות). והנה המלך חזקיהו ניצל במלחמה, לכן היה ראוי להעשות משיח (בשל הקשר מלחמה וגאולה כמו שאמרנו) 'א"ר תנחום: דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבש"ע אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר (ישעיהו כד, טז) "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק" וגו'' וכו' (סנהדרין צד,א). כיון שלא אמר שירה הוא לא ראוי להיות המשיח, והרי חזקיהו היה צדיק ות"ח והגדיל תורה בעם (שם,ב) כך שודאי שידע את הק"ו של פורים 'מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן? אי הכי הלל נמי נימא..' וכו' (מגילה יד,א) הרי שמהק"ו מובן שצריך להודות, אז איך לא ידע זאת חזקיהו? אלא ודאי שידע והיו לו טעמים משלו (כמו שכיום ישנם הטוענים שלא לומר הלל ולהודת על המדינה מסיבות שונות) ומגלים לנו חז"ל שאין שום דעה נגד הצורך להודות לה', שאם התחלנו ליגאל (שיבת ציון ושלטון בארץ) וניצלנו ממות (מלחמת השחרור) עלינו להודות בכל מצב, ושום דבר לא צריך למנוע זאת, אלא אסור להיות כפויי טובה. וניראה שעניין השירה חשוב מאוד בזמן הגאולה, כיון שהגאולה מביאה איתה אמונה עמוקה בה' “לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' “ (ישעיהו יא,ט), לכן צריך לקשור את הגאולה לשירה, שזה מראה על הנביעה העמוקה של הודאה לה', שכל כולו מאמין ושמח בה', וכך מעלה את כל הבריאה לתיקונה, גילוי השירה שבכל הבריאה (כמו שמובא ב'פרקי שירה' מה כל דבר משבח) שהאדם חטא בעץ הדעת וכך הביא להרחקה מגילוי ה' בעולם, לכן בגאולה צריך לבא עם שירה יחד עם כל הבריאה לתיקונה השלם. לכן אצל חזקיהו 'פתחה הארץ ואמרה..' שרצתה לומר שירה במקומו, כיון שזה חלק מהותי בקשר השירה והגאולה, ולכן רצתה לעשות במקומו, אולם אין זה מספיק, אלא תלוי באדם (שפגם בבריאה והוא עיקר הבריאה) ולכן לא נעשה למשיח. לכן מזכירה מידת הדין את דוד, כיון שהמשיח בא ממנו, והוא אמר שירה, ולא במקרה, אלא מהקשר לגאולה הוא גם קשור לשירה. ואשרינו שאנו שומעים בקול רבותינו גדולי הדור שליט"א וזצ"ל, שהורו לומר הלל על תחילת גאולתנו.