ידוע אשר מורנו הבעל שם טוב הי' אוכל סעודה שלישית באחרון של פסח, והיתה נקראת "סעודת משיח" – משום שבאחרון של פסח מאיר "גילוי הארת משיח" (ראה לוח 'היום יום', כב ניסן).

ידוע אשר בזמן המועד מידי שנה, חוזרים ונמשכים אותם הארות והמשכות שהיו בו בפעם הראשונה (ראה לב דוד (להחיד"א) פכ"ט (ע"פ הרמ"ז)). וכן הוא בימי הפסח, בו מאירים מידי שנה אותן המשכות שהיו בזמן יציאת מצרים.

וכיון שאודות יציאת מצרים מבואר (ראה ספר המאמרים תש"ח (לכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ) עמ' 164, ועוד), שאז היתה "פתיחת הצינור" והמשכת ענין הגאולה בעולם, אשר מכח זה תבוא גם הגאולה העתידה – נמצא, שבזמן יציאת מצרים האירה ונמשכה בעולם גם הגאולה העתידה ("גילוי הארת משיח"). וממילא, הרי הארה זו חוזרת ונמשכת אף בחג הפסח שבכל שנה ושנה.

ומה שנאמר זה אודות היום האחרון של חג הפסח במיוחד – הוא משום שכל המשכה מלמעלה, הרי היא מאירה בתוקף יותר בזמן סיומה (ראה סידור עם דא"ח – דרושי סעודת שבת). וכמו שמצינו ביציאת מצרים, אשר בסיומה דוקא – בקריעת ים סוף – היתה בתוקף יותר, וכמאמר רז"ל (שהש"ר א, יא) "גדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים".

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1299)