להתלהב.., אש..,

וגם לדעת לעצור בזמן הנכון - זה רצון השם !

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת השבוע אחרי.

לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור על פרשת השבוע,

להורדה והדפסה עלון שבועי ברסלב פרשת השבוע אחרי מות

וזהו (ויקרא טז-א,ב) "וידבר ה' אחרי מות שני בני אהרן.. ואל יבא בכל עת אל הקודש.. ולא ימות".

אע"פ שבודאי דבר גדול הוא לעלות ולעלות ולהתעלות בעבודת ה' מה יותר ולעשות שטייגע"ן בתורה ותפילה יראת שמים – ועבודת ה', ואשרי מי שנמצא שם, מתוך התלהבות שלהבת-י'ה וברע"ן (אש בהתלהבות),

מכל מקום צריך גם כן לדעת לעצור, כשזהו רצון ה' שנעצור.

ואוי לו למי שאינו עושה כן, וכמ"ש "ולא יבא בכל עת אל הקודש.. ולא ימות".

הרי שמי שאינו עוצר לפעמים חייב מיתה.

ולדוגמא : מי שעוסק בבישול לכבוד שבת קודש, אבל כשמגיע שבת חייב לעצור, אף שכוונתו טובה לכבד ולהוקיר את השבת, ואם אינו עוצר – עובר על איסור סקילה,

וכן למשל מי שכותב חידושי תורה נפלאים ונוראים המשמחים אלקים ופמליא דיליה, אעפ"כ כשמגיע שבת – צריך להפסיק את הכתיבה, על אף שיתכן ששוב ישכח מה שהיה בדעתו לכתוב וכו', ואם ח"ו ממשיך לכתוב דברי תורה הקדושים – חייב מיתת בית דין,

וכן יש אלפי דברים שאדם רוצה (וצריך) לעשות, ובסתמא במצב אחר ובזמן אחר יש בהם רצון ה', אבל כעת וכאן – אין זה רצונו יתברך,

וצריך שיהא האדם למוד לעצור ולהפעיל מעצורים, ברקסים בלע"ז,

כי כל מה שהוא רוצה בכך הוא משום שה' רוצה בכך ואם אין ה' רוצה בכך, גם הוא לא צריך לרצות כעת בכך.

וכגון עסק התורה שאין לך מצוה גדולה הימנה, וכמ"ש חז"ל (פאה פ"א מ"א) תלמוד תורה כנגד כולם.

מכל מקום אם אין רצונו יתברך כעת בתורתו, כגון אָבֵל שאסור בתלמוד תורה, וכגון בתשעה באב, וכגון אדם נשוי שצריך לפי המצב לעזור בבית עם הילדים וכו', או שצריך לעסוק מעט לפרנסתו לפי הענין כדי לפרנס את משפחתו, ולהחזיר חובות, ולא להכשל באיסור גזל.

או כגון אדם שלא ראוי ללמוד קבלה, ועדיין אסור בתאותיו וזוהמתו, והוא נדחף ללימוד הקדוש הנ"ל שעליו נאמר (יהושע ה-טו) של נעליך מעל רגליך וכו', והוא נדחף אשר לא כדת ללימוד הנ"ל, או מלמד שצריך להיות עירני בשעת הלימוד עם התלמידים והוא ער עד מאוחר מאד בלילה אפילו בעסק התורה, ועי"ז אינו יכול ללמד כמו שצריך במשך היום שעליו נאמר (ירמיה מח-י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה. וכמבואר בשו"ע יורה דעה (סי' כמה-סי"ז), ועיי"ש בדברי מו"ז מור"ם ז"ל ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהא עצל ביום ללמד. וכן לא יתענה, או לעצור במאכל ומשתה, או לאכול ולשתות יותר מדאי, כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב. (וראה עוד מש"כ בזה מו"ז הנ"ל בחושן משפט סי' שלג-ס"ה).

וכהנה יש עוד הרבה בחינות ודוגמאות: כגון, מי שרוצה לעלות להר הבית למקום המקדש, שעליו נאמר (ישעיה א-יב) מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, וכמו שפסק החפץ חיים במשנ"ב (סי' תקסא, סק"ה) שהנכנס בזמן הזה למקום המקדש חייב כרת, שכולנו טמאי מתים, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא (מג"א סק"ב). וכך כתב החפץ חיים בספר לקוטי הלכות שלו (פרק השוחט והמעלה, עיי"ש).

וכן הדרשנים צריכים ללמוד לא להאריך מדי, ולא להעמיס ולעייף את הציבור,

וכן כל אדם בביתו בשולחן השבת לא יאריך בדברי תורה מעבר לקיבולת השומעים.

ולהבדיל מצאנו כעין ענין זה ג"כ בסתם מבקר אצל ידידו ושכינו, וכמ"ש (משלי כה-יז) הוקר רגלך מבית רעך, פן ישֹבעך וּשְֹנַאֶךָ.

ועל כן צריך האדם להיות ירא וחרד לדבר ה', וגם להיות חכם, לעשות תמיד רצון ה'.

ויהי חלקינו בין עובדי ה' כרצונו יתברך.

בברכת התורה וכל טוב סלע

ראש ישיבת ברסלב

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד.