בליל הסדר שותים ארבע כוסות. מדוע ארבע כוסות (מעבר לחלוקת הכוסות ע”פ חלקי ההגדה כדי להדגישם, מה זה בא לרמז)? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('הגדה של פסח-לזמן הזה' עמ' 172) כמה סיבות: א. כנגד ארבע לשונות של גאולה (וכנגד ארבע גזירות שגזר פרעה). ב. ארבע פעמים שמוזכר כוס אצל יוסף ושר המשקים. ג. כנגד ארבע מלכויות ששלטו בעולם. ד. ארבע כוסות לעתיד (אובדן לרשעים וישועה לבנ"י). ה. הבחירה באברהם, גאולת מצרים, שמירה בגלות וגאולה העתידית. ו. כנגד ארבע שמברכים הגומל. ז. ארבע לשונות גאולה לעתיד. (ראה שם באריכות). ח. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מעמיד מטעם שארבע מסמל מעל הטבע ('מועדי ישראל' 'ארבע פנים להגדה'). ואולי אפשר להוסיף: 1. מובא בחז"ל 'רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה' (ויקרא רבה לב,ה) מימלא לכן בכוסות היין ששותים כביטוי לחשיבות (כמו יין בקידוש) מרמזים על עניין של הזכות לגאולת מצרים שזה בארבע דברים. 2. על גלות מצרים נאמר "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו,ה) [ובו מלמדים את סיפור מצרים בליל הסדר] כך שקשור יעקב בסכנתו מלבן כשיצא חזרה לארץ, לגלות מצרים, והסכנה ליעקב בדרך לא היתה רק מלבן אלא גם מעשו, כך שניראה שקשור בפס' לשניהם (שלבן היה הראשון בדרך ולכן הוא מובא כהתחלה, אבל זה כולל גם את עשו). והנה לאחר שניהם מובא "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם" (בראשית לג,יח) כעין סיום לסכנה שהיתה לו (ולכן מוזכר "בבאו מפדן ארם"), ופרש"י: 'שלם בגופו שנתרפא מצלעתו, שלם בממונו שלא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן'. וכך נאמר בגמ': 'ויבא יעקב שלם, ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו' (שבת לג,ב) אלא ששם פרש"י: 'שלם בתורתו- שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך', משמע הדרך שבצאתו מלבן (שלפי זה קשור ממש לזמן שהיה בסכנה מלבן, בדרך). והנה שלושת אלו גם היו במצרים, שבנ"י ניצלו מאבדן הגוף, שיצאו ששים ריבוא גברים מלבד נשים וטף, כך שלא הופחתו בגופם (אלא התרבו). שלמות בממון גם היתה ע"י שלקחו את ממון מצרים עד שרוקנוה (ברכות ט,ב). ושלמות בתורה התווסף במתן תורה (וגם שבט לוי שלא הפסיק תורתו גם במצרים [רמב"ן שמות ה,ד]). ובנוסף לאלו יש עוד מעלה, שניסי האבות היו גילוי דרך הטבע שלא כניסי מצרים שהיו מעל הטבע (ראה ב'תורת המקרא' “וארא" למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל) ולכן מוסיפים עוד כוס, וסה"כ יוצא ארבע כוסות. 3. בנ"י מיוחדים ע"י בחירת ה' בנו ע"י האבות, שלכן ראויים ליגאל אף שבמעשיהם היו כמצרים, כיון שנשמתנו של ישראל קדושים [וזכות אבות] (ולכן לשונות הגאולה סמוכים לאבות [שמות ו]) וזהו שלושה אבות. ובנוסף אליהם הירידה למצרים היתה ע"י יוסף שהפחית את המכה של הירידה למצרים: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב) כך שקשור להצלה מכח מצרים, וכן ביציאה: 'הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף (תהלים עז, טז): "ראוך מים אלקים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף"' (שמות רבה פד,ה) לכן כח יוסף חשוב לעניין היציאה מעבדות מצרים (לכן אולי הוא כעין האבות, כעין יעקב: "תולדות יעקב יוסף" [בראשית לז,ב]) ולכן האבות ויוסף יוצאים ארבעה. 4. יציאת מצרים היתה בשביל א"י ("וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה" [שמות ג,ח] ועוד..) וה' אמר למשה שמציל את ישראל בזכות הבטחתו לאברהם: “וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי" (שמות ו,ה) '"וגם אני"- כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים. "אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור"- אותו הברית, כי בברית בין הבתרים אמרתי לו "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי"' (רש"י). לכן כיון שקשור באברהם ובא"י, ניראה שמרמזים על שניהם, וב"לך לך" נאמר "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית יב,ב) 'לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם' (רש"י) וכן לבנ"י ביציאת מצרים היתה הברכה, גם ריבוי פו”ר (ששים ריבוא) גם ממון (שלקחו מהמצרים) וגם שמם יצא בכל העולם (כמו שרחב אומרת "..וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש יהוה את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים" (יהושע ב,ט-י) וכן נאמר בשירת הים שהתפרסם בעולם [שמות טו, יד-טז]) כך בזה דומה להבטחה לאברהם בלכתו לא"י, ובנוסף גם יש את המעלה ביציאה של ניסים מעל הטבע, כמו שה' אומר למשה שעושה אצלו מה שלא עשה לאבות (שמות ו) [או שאצלם היה גם מתן תורה שקיבלו, שלא כאבות (ואולי קשור עם מעל הטבע שזהו מעלתם בשביל מתן תורה)] ולכן מסמלים בארבע כוסות. 5. אולי מה שנעשה אצל האבות קשור גם לבנים כככל הידוע 'מעשה אבות סימן לבנים' (כעין הנאמר בתנחומא "לך לך" סימן ט) והסכנות אצל האבות מהגוים היו מארבע: פרעה, אבימלך, עשו ולבן. לכן גלות מצרים קשורה ברמז מהאבות בארבע שניצלנו מהם, ולכן בהצלה במצרים מרמזים על ההצלה מארבעה אלו, שהיו סימן להמשך בבנים בגלותם במצרים. ולכן ארבע כוסות. ואולי זהו נעוץ בדרשת חז"ל שארבע כוסות קשורים בכוסות יין של יוסף ושר המשקים, שיוסף היה כשליח יעקב להורדתו למצרים (שלא ירד בשלשלאות) ולכן קשור לאבות, וזהו רמז לטעם מעשה אבות סימן לבנים. וגם קשור לדעה של ארבע גלויות כיון שמצרים היא שורש שאר הגלויות, כניראה מטעם שהיה קשר לאבותינו במצרים (שהחל מיעקב אבינו, וכן בגלות ויציאת מצרים היה כתחילת עם בנ"י ולכן כעין מקצת אבות) ולכן ארבע שקשור לאבות ממש ולגלויות שאח"כ, קשור בכלל של מעשה אבות סימן לבנים. 6. בגמ' מובא טעם לגלות מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו"' (נדרים לב,א). מימלא גלות מצרים קשורה במלחמת ארבעת המלכים שאברהם נילחם נגדם, ולכן בגאולה אנו שותים ארבע כוסות כנגד אותה מלחמה שהיתה השורש לגלות מצרים, שעכשיו בסוף הגלות ניגמר העונש, ולכן שמחים בגאולתנו, שניפטרנו מהעונש שבעקבותיה (שותים כנגד שורש הגלות). 7. אולי שותים ארבע כוסות שמזכיר את יום רביעי (ארבע בשבוע) שבו ניתלו המאורות. שבנ"י משולים לירח ואילו הגוים משולים לשמש, ולכן מסמלים את ההבדל ביננו לאומות ע"י יום רביעי. ובנוסף, המצוה הראשונה של בנ"י עוד במצרים היתה קידוש החודש, שכך החלנו את קדושתנו במצוות, עד לשיא שבמתן תורה, ולכן זה מרומז ביום בו ניתלו המאורות, שעל פיהם אנו מקדשים את הלבנה ומעברים את השנה. ומצוה זו מתמצתת בתוכה את מעלתנו ויעודנו בעולם, לקדש את העולם, שלשם זה ניגאלנו, כדי להוציא את יעודנו בעולם, לקדשו ולתקנו (ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' 'קידוש החודש' [ניסן] ו'פרשת החודש' [אדר]). ובנוסף אולי זה מרמז על אברהם (שזכותו קשורה לגאולתנו) שתחילת דרכו היתה: 'אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם' (בראשית רבה לט,א) 'לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג- ראה שמים וארץ, ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם' (רש"י). הרי שאברהם אבינו הכיר את הקב"ה ע"י הסתכלות בטבע, ובפרט בשמש ירח וכוכבים, שזהו במשל 'בירה אחת דולקת' רמז לאור מהשמש והירח והכוכבים. לכן מרמזים על אברהם שהחל בברור ידיעת ה' ע"י הנעשה ביום רביעי (ואולי אף שאר האבות השתמשו בזה כחלק מידיעת ה'), ולכן בסיפור יציאת מצרים שהוא התחלתו של עם בנ"י כעם, והליכתו לקדושה וידיעת ה' בתורה ומצוות, מרמזים על הקשר לזכות מאברהם, ותחילתו בהבנת מציאות ה' בעולם, ע"י המאורות. 8. אולי ארבע מייצג את האמהות (כמו שאומרים ב'אחד מי יודע') ושתיית היין כנגדם בא לומר שלא תחשוב שהיה לבנ"י זכות מספקת בכדי ליגאל מצד עצמם (שעשו פסח ומילה [שלא היה מספיק מצד עצמו ביחס לטומאתם הרבה, ואף עוד קודם לעשייתם את אלו ה' לא היה צריך לשמוע צעקתם]) אלא זכותם היתה מצד היותם עם סגולת ישראל, וזה (היהדות שבה עובר סגולת ישראל) עובר דרך האם ולכן כנגד גאולתנו שקשורה בזה שותים ארבע כוסות (וזה מתבטא בכך שלא שינו ארבע דברים: שמם וכו' כלומר שמראה שיש בהם סגולה, משהו אחר מהמצרים). וכן רומז ל'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים' וכו' (סוטה יא,ב) לכן ארבע כמרמז על אמהות. ואולי אף מעשיהן של הנשים צדקניות היה: '...ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים' וכו', הרי שעשו ארבעה דברים: אוכל שתיה רחיצה וסיכה (וכנגד הנזקקות ניתן הביזה, כמובא שם) וכנגד זה ארבע.