'מתחיל בגנות ומסים בשבח, ודורש מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה כלה' (משנה פסחים י,ד) המשנה לומדת שסיפור יציאת מצרים מסופר ע"פ הנאמר במתן ביכורים "ארמי אבד אבי" וגו' (דברים כו,ה). שואל מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, מדוע מביאים את סיפור יציאת מצרים מהנאמר בביכורים ולא מהנאמר בספר שמות? ואם בגלל שבשמות מובא באריכות אז שיקחו רק את הפס' המהותיים?- ומתרץ שבכוונה הביאו ע"פ הנאמר בביכורים כיון שזה נאמר על מביא הביכורים דורות רבים אחר יציאת מצרים, ולכן בו מודגש העניין של 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' ('לזמן הזה' “כאילו הוא יצא", ובהגדה [עמ' 97]). ואולי אפשר לומר עוד, שבספר שמות מובא בהרחבה וכל דבר שם חשוב בענייני הגאולה ממצרים, ולכן בזה אנו לא הינו יודעים מה כן להביא ומה לא. ובפרט שמצרים היא השורש לכל הגלויות והגאולות, ולכן בכל דור יש חיבור מסויים ומיוחד בינו ובין גאולת מצרים, ולכן בכל דור ראוי להדגיש משהו כזה או אחר ולא הינו יכולים להדגיש דברים מסויימים לכל הדורות. לכן הביאו דווקא ממקרא ביכורים, שבו התורה תמצתה מהו התמצות של גאולת מצרים, ולכן בזה כלול כל הגאולה כראוי, וגם היא שייכת לכל הדורות, שאמנם אין ביכורים בלי מקדש, אולם מצד המצווה אין הגבלה של זמן, ולכן היא כקשורה בכל הדורות וגילגוליהם. ובפרט שבמצות סיפור יציאת מצרים היא מ"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"' (משנה שם,ה) ומוסיפה הגמ': 'אמר רבא: צריך שיאמר "ואותנו הוציא משם"' (פסחים קטז,ב) הרי שראו את הפס' הזה כקשור בהמשך הפס' שמצווה על סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ובפס' זה נאמר בהמשכו "ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ" וגו' (דברים ו,כג) וזה דומה לפס' “והיה כי תבוא אל הארץ" וגו' (שם כו,א) שנאמר בתחילת הביכורים, כך שראו בזה כרמז (כעין ג"ש) בתורה ללמד זה מזה, איך מספרים את סיפור יציאת מצרים. ואף אחרי ארבע לשונות הגאולה נאמר "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו' (שמות ו,ח) כך שנרמז (כעין בסמיכות) על הקשר לביכורים שנאמר בו "כי תבוא" ששייך לא"י. עוד ניראה שמי שיקרא את ההגדה יבוא לחשוב בטעות שהחשיבות ביציאת מצרים היתה היציאה עד מתן תורה, וזהו. והעובדה שלא שותים כוס חמישית כנגד "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו', לכן ראו חז"ל חשיבות עליונה לחבר את כלל יציאת מצרים עם א"י, ולכן כל סיפור יציאת מצרים מבוסס על הנאמר אצל מביא הביכורים שבא"י. (וא"י חשובה כצלע אחת מתוך המשולש של תורה, עם ישראל וא"י. וכל התורה והמצוות שלמותם דווקא בא"י, כמו שמובא בספרי ["עקב" מג], וכל יציאת מצרים היתה בשביל הכניסה לארץ, שלכן בעקבות המרגלים ה' רצה להשמיד את בנ"י אע"פ שקיבלו את התורה, בכ"ז בלי חיבור לא"י אין זה שווה. ואף תפילת משה על העגל ועל המרגלים דומה כיון שקשורים זה בזה) לומר שאע"פ שלא שותים כנגד "והבאתי" כוס יין (לדעה שלא שותים כוס חמישית) בכ"ז א"י היא השורש של יציאת מצרים, ולכן אע"פ שמחולק בין היציאה והכניסה כמו שנאמר "ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו" (דברים ו,כג) שהכניסה היא כנפרד מא"י, בכ"ז א"י היא המטרה "למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ", כך שמי שחושב שהחלוקה ביניהם היא מטעם חשיבות וצורך, זה היפך הפס' והאמת, אלא א"י היא השורש ליציאת מצרים, ולכן ראוי להביא את סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ע"פ איך שמתגלה בקשר לא"י, שזהו בביכורים. וראה ב'תורת המקרא' "וארא" למרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א שמביא את העיכוב בהתחלת שליחותו של משה להוצאה ממצרים שבשל הקשר לא”י, כך שממש השורש והגילוי מתחיל מכח א"י. אולי אפשר אף לומר יותר מזה, שבנ"י במצרים היו בשערי הטומאה שדמו ממש למצרים, אז בזכות מה היו ראוים לצאת?- חז"ל מביאים כמה זכויות שהיו ביד ישראל (שלא שינו.. נשים צדקניות וזכות מילה ופסח) אולם ניראה שזה פרטים קטנים שהעלו את זכותם ליגאל, אולם מעל הכל ה' אומר למשה:"...וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי.. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” שזכות האבות גרמה שה' יזכרנו, ויחד איתם מובא הקשר לא"י, כך שניראה שזכות העתידית של בנ"י בא"י עלתה יחד עם זכות האבות וקשרנו דרכם לארץ, ולכן הינו ראויים ליגאל (ולכן לשונות הגאולה מובאים בין פס' אלו). לכן מדגישים זאת באמירה בזמן הביכורים שבהם מתקשרים לה' ע"י קשרנו לא"י, בנתינת פירות הביכורים, ולכן אז מדגישים את מעלת מצוותינו בא"י וגילוי ה' דרכה כשורש ליציאת מצרים, וגם בליל הסדר שבו אנו מזכירים את יציאת מצרים כקשורה בכל הדורות, מדגישים זאת ע"י גילוי סיפור יציאת מצרים שמתגלה בביכורים, שזהו השורש לגאולתנו (ע"י המשך הדורות) והעניין של כל הדורות וקשרם ליציאת מצרים, שממש קשורים בכל הדורות, ע"י הקשר לא"י.