פרשת חיי שרה "ואברהם זקן בא בימים".

אתם יודעים שלאדם מבוגר ישנם שני כנויים:

א. "זקן". אתם בודאי יודעים שלאדם מבוגר יש הרבה נסיון בחיים, הרבה חכמת חיים. אנחנו לפעמים מזלזלים באנשים מבוגרים מהדור הקודם, כיון שהם לא משכילים כמונו, אבל חכמת חיים יש רק לאנשים שעבר עליהם הרבה בחיים. גם לאדם צעיר מאד חכם ואפילו גאון אין נסיון חיים. כמו שהגמרא מספרת על רבי יוחנן שהיה קם לפני אנשים מבוגרים גם גויים, תוך נימוק, שעבר עליהם הרבה בחיים, ויש להם חכמה שאין לאדם צעיר.

הכנוי "זקן" לאדם מבוגר הוא על שם חכמת החיים שיש לו. המילה "זקן", הוא ר"ת "זה קנה חכמה".

ב. "בא בימים". אתם גם יודעים שעל אדם מבוגר עבר הרבה שנים ועל שם זה הוא נקרא "בא בימים". המילה "ימים" מובנה גם שנים, כמו שמוזכר בתורה בפרשתינו "תשב הנערה אתנו ימים (= שנה) או עשור (=עשרה חודשים)".

וקשה: מדוע הפסוק מגדיר את אברהם בתור גם זקן וגם בא בימים, הרי למעשה לשניהם אותה משמעות, שאברהם היה אדם מבוגר.

מבאר הרבי מחב"ד (על פי הזוהר) שבפנימיות כוונת הפסוק כך: אברהם גם עסק בחכמת התורה (ובכל השבע חכמות) להחכים את עצמו, ולהשלים את נפשו. ועסק גם במצוות ומעשים טובים שתכליתם לקדש את דברי העולם הזה ולגלות את אלקותו בעולם לאחרים. וזהו "זקן" זה קנה חכמה, להשלים את נפשו. "ובא בימים" שבא עם כל ימיו, כל ימיו היו מלאים, במצות ומעשים טובים לגלות אלקותו בעולם.