נאמר "ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים" (שמות מ,י) למדו מזה ביר': 'אמר רבי אחא ר' חיננא בשם רבי יסא:"וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים" מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת, אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת' (יר' סוכה פרק ד הלכה ז). ניראה לרמז בפס' שאנו (בני אדם) נקראים כלים: '..והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא' [=כל הגופים נרתיקים הם, טוב לזוכה שהוא נרתיק לתורה] (סנהדרין צט,ב). ואנו מתקדשים בקשר לתורה ומצוות, ומצוות צריכות כוונה, וזהו שצריך דעת כדי ליתקדש. עוד ניראה שדעת רומזת לתורה (שנילמד בדעת), שאנו מקיימים מצוות בקשר לתורה, שאף מצוות שניתנו קודם למתן תורה חובתנו בהם זה בשל שניתנו שוב בסיני, במתן תורה, שהנאמר לאבות לא מחייב אותנו, אלא דווקא בשל שנאמר בסיני. עוד נידרש על "וקדשת את המזבח": 'ת"ר: “הנוגע במזבח" אין לי אלא מזבח, כבש מניין?- ת"ל "את המזבח", כלי שרת מניין?- ת"ל "כל הנוגע בהם יקדש"' (זבחים פז,א) הכבש הוא העליה למזבח, יראה רמז שאף התורמים להחזקת ת"ח (שפועלים בדעת- תורה) מתקדשים מתורתו של הת"ח, שנחשב לימודו מכחם, וכך גם האנשים הפשוטים (שכולם כלים כדברי רבא) מתקדשים כקדושים, שקשורים לדעת התורה.