בס"ד                                                  ערש"ק                                                       י' באדר א'   תשע"ו

                                       משנכנס אדר מרבים בשמחה!

                      ליקוטי אור - בפרשה - תצוה

  " וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד   "(כז, כ)

בהתאם לציווי האלוקי משה רבינו ע"ה מצוה את בני ישראל שייקחו אליו שמן זית זך, היינו נקי וטהור בשביל

להדליק את מנורת המאור. וכנודע, למנורה היו שבעה קנים כמובא בפרשת בהעלותך, שנאמר (במדבר ח, ב):

"אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת", כאשר הנר האמצעי נקרא 'פני המנורה' והוא בעצם נר התמיד

שבפרשתנו שהיה דולק כל הזמן, וממנו היו מטיבים ומדליקים את הנרות. וזהו נר התמיד יש להדליק על ידי

שמן זית זך כתית למאור כנ"ל, היינו הטיפה הראשונה שיוצאת מהזית שהיא בלי שמרים, כמו שאמרו חז"ל

(במנחות פו): מגרגרו בראש הזית, וזה השמן כשר למנורה, לעומת השמן השני שפסול למנורה וכשר למנחות.

וכבר הקשו המפרשים על כך שנאמר 'ואתה' ולא משה ככתוב בשאר הפרשיות, וכן למה נאמר 'תצוה' ולא

צו שהוא מלשון זירוז. ועוד יש לדקדק, מה כוונה הכתוב 'ויקחו' שהרי לכאורה היה צריך לומר ויביאו אליך, 

היינו למשה רבינו ע"ה, כמו שפירש הרמב"ן ז"ל הטעם 'אליך' שיביאוהו לפניו הוא (היינו משה) יראנו אם הוא

זך וכתית כראוי. ולפיכך, יש להבין מה בני ישראל לקחו לעצמם מעבר לפשט הדברים, היינו שהביאו שמן

כשר למנורה כנ"ל. ועוד תמוה, מדוע בני ישראל הביאו את השמן למאור למשה דייקא ולא לאהרן, ואם

תאמר שרק משה יודע להבחין ולהבדיל האם השמן כשר למנורה כנ"ל, שהרי היה לו אפשרות ללמד את

אהרן הכהן, מה עוד שהוא שהיה ממונה על הטבתם והדלקתם של הנרות, כמו שכתוב (במדבר ח, ב): "דַּבֵּר

אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת".

ואם אפשר לומר, בסייעתא דשמיא, דידוע שמשה רבינו ע"ה כל נשמות בני ישראל כלולים בו, ככתוב בזוהר

(זוה"ק  ג רטז): שהתפשטות של משה בכל דור ודור בשישים ריבוא נשמות בני ישראל. וכן מובא בגמרא שבכל

תלמיד חכם יש ניצוץ של משה רבינו (שבת קא). וזה שנאמר 'ואתה' היינו בגוף שני, ולא אמר במפורש 'משה'

כי רצה לרמוז אולי על צדיק האמת שבכל דור ודור, שהוא בחינת משה רבינו ע"ה, היינו שכל נשמות ישראל

כלולים בו. וזה צדיק הדור הוא בבחינת נר התמיד שהיה דלוק תמיד במנורה, היינו פני המנורה כנ"ל, כפי

שגם נרמז בשמו של משה במילואו דהיינו: מ"ם ש"ין ה"א(454=345+101+7+1) עם האותיות והכולל עולה

בגימטרייה 'תמיד'(=454), ועוד גימטרייה משה(=446) עם הכולל עולה כמניין 'פני המנורה'(=446) כנ"ל.

וזהו הנר המערבי שכל נשמות ישראל מעורבים וכלולים בו, כפי שבעזר החונן לאדם דעת נבאר בפרשת

בהעלותך אי"ה. כי הנשמה היא בבחינת נר, כמו שכתוב (משלי כ): "נר ה' נשמת אדם", ועל ידי שבני ישראל

מחברים ומקשרים נשמתם לצדיק, אזי הם מאירים את נשמתם שנמצאת בשכלם, דהיינו במוח, כידוע.

וזה שנאמר 'תצוה' ולא צו היינו מלשון צותא והתחברות, רצה לרמוז על שצריך להיות חיבור וההתקשרות  

ביחד היינו בין צדיק הדור לבני ישראל והם אליו. וזה 'ויקחו אליך' דווקא אליך כי הארת נשמם ישראל תלויה

בך, כי בך הם כלולים כנ"ל. כי ברגע שאתה מאיר את נשמתם, אזי הם מאירים אותך חזרה, כמובא במדרש

(תנחומא ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא שאני צריך לנר, אלא ויקחו אליך – בשבילך!. כי על ידי זאת

נותנים לצדיק כוח להחליש את היצר הרע שבקרבם, שהוא בבחינת קליפת עמלק שעיקר מטרתה להכניס

באדם ספקות באמונה חלילה, כי 'עמלק'(=240) בגימטרייה 'ספק'(=240), כמו שדרשו חז"ל (שמו"ר לו, ג):

הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה, ויצר הרע שבתוכו אומר: מה לך לעשות מצווה ומחסר את

נכסיך? היינו מכניס בלבו ספק שמערער את אמונתו לקיים את התורה והמצווה, ועקב כך אפשר שהאדם

אט אט יתרחק מדבר ה' יתברך, חס ושלום, ה' יצילנו מקליפת עמלק.

ואפשר אולי שזה בבחינת מלחמת עמלק ברפידים, היינו שבא עמלק ונלחם בבני ישראל בגלל שרפו ידיהם

מהתורה והמצווה. ולזה נצטרך משה לעלות לראש הגבעה ומטה האלקים בידו, וכאשר היה משה מרים ידו

גברו ישראל, וכאשר הוריד ידו גברו עמלק, ואמרו חז"ל (ר"ה כט): וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות

מלחמה? אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו

מתגברים וכו', מסתכלין כלפי מעלה היינו במשה. פה עמד קנה מפאת חוסר זמן, כי מה שהלב חושק הזמן

עושק.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

אי אפשר לבוא לאמונה שלמה שהוא עיקר הכול, והיא כלליות הקדושה, כי אם על ידי התרקבות לצדיקי אמת,

כי כל עיקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור, וכו'(סימן צדיק, אות לה). הצדיק האמת הוא הנקודה הכללית

של כל ישראל; על כן העיקר הוא ההתקשרות לצדיקים, ולדבר עמם ביראת שמים, והם יאירו ויעוררו את לבו

ע"י נקודתם הקדושה הכללית, וכו'(שם, אות מב). הצדיק האמת הוא בחינת משה, והוא כלול בשלושה אבות,

והוא ממשיך כל השלוש השפעת, שהם בחינת: באר ענן ומן, שהם בחינת: אכילה שתיה ומלבושים. והוא לוחם

תמיד מלחמות ה', כי הוא לוחם כנגד קליפת עמלק, שהוא פגם הברית שנמשך ממנו, והצדיק מכניע אותו ואת

כל הצרים הרודפים את חלושי כח שבישראל, ומחזק אותם לעבודת ה' יתברך, וממשיך אותם לבחינת תיקון

הברית, וכו'(שם, אות נג). ועיין שם עוד בהרחבה באות עב, עו, צו, קו, קח, קיב, קיד, כי אין כאן המקום להאריך

בזה.   

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                        ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                    ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה