רבי נחמן - בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה
(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', יד, א-ב)
בתורה זו מדבר רבי נחמן שהכבוד ליהדות יחזור
דווקא על ידי הגֵּרִים והחוזרים בתשובה.
משמעותו של חסרון הכבוד ליהדות בעבור רבי
נחמן מתבטא בכך שהחיים הדתיים נתפסים אצל היהודים כמבנה חברתי וכברירת מחדל, ואילו
משמעותו העמוקה של הכבוד ליהדות מותנה ביחס של רצינות וממשות כלפי החיים הדתיים.
טענתו של רבי נחמן שהחזרת הכבוד, המתבטא
כאמור, ביחס של רצינות וממשות כלפי החיים הדתיים, מתרחשת דווקא בזכות בני אדם
הנמצאים מחוץ לקדושה ובוחרים להתקרב לעבודת ה'. חזרה זו מעוררת את הכבוד ומחזירה
אותו למקומו. הדגשה זו מעט מפתיעה, מדוע דווקא אנשים שמבחוץ המצטרפים לעבודת ה',
"בעלי תשובה" והגרים, הם המעלים את הכבוד ואת הרוחניות, ולא
"צדיקים גמורים" המצויים ממילא כבר בפנים בעולמה של תורה?
רבי נחמן הבין שאנשים אלו, החוזרים לקדושה
מרצונם ומתוך בחירה, יהיו דתיים באופן אחר מאשר הדתיים מלידה, במתכונת משמעותית
וגם משכנעת, שטמונה בה אפשרות להשיב את הכבוד לעולם הדתי היהודי בכללותו.
עבודת ה' עבור בעלי תשובה וגרים שבחרו להתקרב
לעבודת ה' איננה שיגרה או הרגל, כפי שהיא נדמית לאלו שנולדו לתוך החברה הדתית,
המשתייכים למערכת ומורגלים בחוקיה ובהוראותיה, ולכן כוחה עלול להיות דל.
ובאמת, לפעמים אנו פוגשים בעל תשובה, שמתפלל
ברצינות, ומקפיד שלא לדבר כלל בחזרת שליח הציבור, וכדומה.
בעלי תשובה אומנם נראים לעיתים מזווית עינם
של דתיים מלידה, מעט מוזרים ומשונים, אבל ייתכן שהסיבה לכך נובעת דווקא מיתרונם,
ולכן המפגש של היהודים מלידה עם בעל התשובה, נוגע לליבם ומעורר אותם להתבונן מחדש
באורח החיים הדתי, וכך למצוא את החן והחשיבות הטמונים בו.
"זֶהוּ הַלּוֹמֵד
תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ" - הגרים והחוזרים בתשובה, שהיו מחוץ למעגל הקדושה ובבחירתם
החופשית החליטו להתקרב לעבודת ה', ע"י רצינותם והקפדתם בעבודת ה', בכך הם
מלמדים את האחרים וגם משיבים את הכבוד ליהדות.