וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה
בס"ד ערש"ק י"ט בשבט תשע"ו
ליקוטי אור - בפרשה - יתרו
" וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אלקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי
הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם "(יח, א)
פירש רש"י ז"ל ע"פ המכילתא (זבחים קטז): מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ורואים
מכאן, שרש"י הקדוש לא ציין את הסיבה השלישית שמובאת שם והיא: ששמע שניתנה תורה לישראל.
ויש לשאול, מה הטעם שבחר להשמיט סיבה זו בפירושו על פסוק שהרי בעת מתן תורה בהר סיני עבר
קול שופר הולך וחזק מאוד עד ששמעו מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי עובדי הכוכבים, אחזתן רעדה
בהיכליהן, וכפי שדרשו חז"ל: באותה שעה נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, מה קול
ההמון אשר שמענו: שמא מבול בא לעולם! אמר להם: שוטים שבעולם כבר נשבע הקדוש ברוך הוא
שאינו מביא מבול לעולם. אלא חמדה טובה(=התורה) יש לו בבית גנזיו שהייתה גנוזה אצלו תתקע"ד(=
974) דורות קודם שנברא העולם וביקש לתנה לבניו, אמרו: אם ככה! ה' יברך את עמו בשלום.
וכדי לעמוד על כך, נקדים ונציין את רצף האירועים מהמוקדם למאוחר: יציאת מצרים, קריעת ים סוף,
מלחמת עמלק ולבסוף מתן תורה במעמד הר סיני. נמצא, שכל מלכי עובדי הכוכבים לא פחדו וחששו
לחייהם בשעה שנקרע ים סוף לישראל, שהרי שמעו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (יהושע ה, א): "ויהי
כשמוע כל מלכי האמרי" וגו'. וגם לא בעת מלחמת עמלק שהרי פשוט שכולם שמעו ואף ראו שהקב"ה
איבד את עמלק שהיה החזק ביותר בכל האזור. והטעם לזה כי בשני מאורעות אלו לא נשקפה סכנה
לחייהם שהרי לא ראו שקיימת סכנה לקיומם, וממלא יוכלו להמשיך ולהחזיק בתאוותיהם. אבל בעת
מתן תורה כנ"ל פחדו מאוד כי שני הדברות הראשונות: 'אנוכי ה', ולא יהיה לך אלוקים אחרים' נאמרו
מפי הגבורה, ולכן חששו שמא הקדוש ברוך הוא מביא מבול של מים או אש. אך ברגע שהרגיעם בלעם
הרשע, כאמור לעיל, אף ברכו את עמו בשלום.
ועל פי זה, אפשר להבין, בסייעתא דשמיא, מדוע רש"י הקדוש לא ציין את הסיבה השלישית, היינו מתן
תורה כנ"ל, רצה לומר אולי שיתרו לא בא ממקום של חשש ופחד לחייו, כדוגמת הערב רב שהצטרפו
לעם ישראל ביציאת מצרים מתוך פחד מה' יתברך, אלא עוד לפני היינו מיד לאחר מלחמת ה' בעמלק
כי קיבל והבין בדעתו את גדולתו ורוממותו של ה' יתברך, שנאמר (שמות יח): "עתה ידעתי כי גדול ה'
מכל האלקים". ואם תאמר שיש מאן דאמר שיתרו בא לאחר מתן תורה, שהרי שאר עובדי הכוכבים
ששמעו את תשובתו של בלעם הרשע על קול השופר בעת מתן תורה כנ"ל, לא רק שלא באו, אלא אף
נשארו בטומאתם. מכאן, נראה לומר כי לדעת רש"י אין נפקא מינה עם בא לפני או אחרי מתן תורה, ולכן
בחר להשמיט דעה זו. וזאת על מנת להדגיש שיתרו בא ממקום של אמת ולשם שמים.
ואכן, יתרו בא אל חתנו - משה רבינו ע"ה כי היה נשוי לבתו ציפורה, ואף הביא אתו את שני בניהם: שם
האחד גרשום ושם האחד אליעזר. וקיבל עליו ועל משפחתו להיות גרי צדק באמת לשם שמים. ועל כן,
זכו בני בניו של יתרו ליישב בלשכת הגזית (תנחומא ד). וזה דווקא שנבחר שפרשה זו תיקרא 'יתרו' ולא
שם אחר מכל ז' שמות שהיו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני, כי אפשר אולי שהשם יתרו
דייקא מכיל במהותו את כולם כי 'יתרו'(=616) עולה בגימטרייה כמניין תרי"ג(=613) מצוות שצוונו במעמד
הר סיני ועוד ג' מצוות שגר חייב בהם: ברית, טבילה וקורבן. ואז ממילא שהחליט לקבל עליו עול מלכות
שמים באמת על ידי קיום המצוות, ודאי שמתקיימים בו כל שאר הפירושים לשמותיו כמוסבר במכילתא
על שמות י"ח, ע"ש. זאת ועוד, שבשם יתרו רמוז תורתנו הקדושה כי יתרו אותיות תורה.
ובכל זאת, יש להתבונן איך יתרו שהיה כהן מדין וכומר לעבודה זרה ולא הייתה עבודה זרה שלא עסק
בה (תנחומא ב) ובעל מעמד ושררה במדין, מחליט על פי שמועה כנ"ל לבוא ולהתגייר. ולכאורה, היה צריך
לפתוח את הפסוק ויראה יתרו ולא 'וישמע יתרו' כי ידוע שלא דומה ראיה לשמיעה שכן אין הוכחה יותר
טובה ממראית עין. ועוד דרשו רז"ל (שמו"ר כ"א, ו): שבעת שנבקעו המים בקריעת ים סוף כל המים שהיו
בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום נבקעו, וקשה לומר שיתרו לא ראה זה הפלא. מעבר לכך , שהיה
אחד מתוך השלושה שהיו באותה עצה לדון את עם ישראל במים, והם: בלעם ואיוב ויתרו, בלעם, שיעץ,
נהרג. איוב, ששתק, נדון בייסורין. יתרו שברח זכה לבנים כנ"ל (שם א, ט:). נמצא שיתרו ראה את האותות
והמופתים שעשה ה' לישראל עוד במצרים.
וכדי ליישב זאת נקדים ונסביר בסייעתא דשמיא את הפסוק שהוא אחד מהיסודות של עם ישראל אשר
ואומרים אותו בכל בוקר ובערב באהבה (דברים ו, ד): "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". וגם כאן כביכול
השאלה חוזרת, למה נבחר חוש השמיעה 'שמע ישראל' ולא ראה ישראל שהרי חוש הראיה גורם לאדם
לראות בעינו ומיד להאמין כי השדר למוח עובר יותר מהר מאשר בשמיעה, ואין עליו עוררין כי האדם
בעצמו ראה, וכפי המשפט שמפורסם בפי העם 'תמונה אחת שווה אלף מילים'. אלא הדבר יובן על פי
מה שחז"ל לימדו אותנו שצריך לכוון (להגות במחשבה) בעת קריאת הפסוק במילים 'שמע ישראל' - קבל
והבן, דהיינו להפנים פנימה ללב שה' אלקינו ה' אחד ואין עוד מלבדו שמחיה את כל העולם.
אך דע, שבאמת זו הראייה לבדה לא תעזור כדי לעשות שינוי עמוק בחיי האדם, והרבה דוגמאות לדבר,
ואחת מהם היא מה שמצינו שארבע מתוך חמישה חלקים לא יצאו ממצרים כי לא האמינו בה' ובמשה
עבדו, למרות שראו עין בעין את האותות והמופתים והניסים הגלויים במכות המצרים, כי אם אין ברצונו
לקבל ולהבין בלבו שה' יתברך היה הווה ויהיה, הוא תקיף ובעל הכוחות כולם ששולט בשבעה רקיעים
בשמים ובארץ, ומושל בארבע רוחות העולם, אזי לא יעזור אם יראה איזה נס שיראה, כמוסבר לעיל.
והדברים הם קל וחומר בדורנו שאנחנו נמצאים בזמן של הסתר פנים כפול ומכופל כידוע, כפי שתוכיח
המציאות היום יומית, שקשה לבני אדם לראות בעיניהם את השגחת ה' יתברך, אבל אף על פי כן, מי
שרוצה לראות רואה! את השגחתו העצומה והמדויקת של מי שאמר והיה העולם בכל פרט, מהגדול ועד
הקטן ביותר בבריאה, כי הטבע שבו אנחנו חיים הוא הנס הגדול ביותר שעושה אתנו ה' יתברך כי הוא
מחיה בכל רגע ורגע את הטבע, כידוע. ועוד, תראה בגוף האדם עצמו איך הוא מנוהל, פלאי פלאות! אך
לצערנו עולם כמנהגו נוהג!
וזה שנאמר: 'שמע ישראל' ויש לכוון קבל והבן כנ"ל, היינו קבל עליך להבין בלבך ע"י התבוננות בגדלות
הבורא יתברך שיצר בריאה יש מאין במאמרו, וזה על ידי התורה הקדושה, כמו שכתוב בזוהר שהקב"ה
הסתכל באוריתא וברא עלמא, כי רק על ידי כך הלב מתעורר לעבודת השם, כי שמיעה תליא בליבא (תקון
נ"ח:), כמו שכתוב (מלכים א, ג): "ונתת לעבדך לב שומע". ורק כך יושפע השכל שבמוח האדם בשלמות, ולא
רק באות או מופת שנראה לנו כנס גלוי לכל, שאולי באותו רגע יתעורר בו משהו אך לא לאורך זמן. וזה
בבחינת שאדם שמוע דברי תורה, יש אחד ששומע אבל לא משמיע ללבו, אבל יש אחד שפותח את לבו
לשמוע היינו להתבונן בדברי תורה כי הם דברי אלוקים חיים, כמו שדרשו חז"ל (שם כ"ז, ט): שרמ"ח(=248)
איברים באדם והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, שנאמר
(ישעיה נה): שמעו ותחי נפשכם. ועל ידי זה יבוא לידי קבלת עול מלכות שמים שלמה, בבחינת (דברים ד):
"והשֵבֹתָ אל לבבך כי ה' הוא האלוקים", ואין עוד זולתו!.
ולעניות דעתי נראה לומר אולי שזה הכוונה 'וישמע יתרו' שהושלמה ההבנה היינו ההתבוננות בגדולתו
של ה' יתברך ויתעלה, כי ע"י קריעת ים סוף הבין שבלעם הרשע טעה בעצה, היינו שמבול בעולם לעולם
הוא לא יביא אך על אומה הוא כן מביא. ובמלחמת עמלק הבין שה' הוא כל יכול ואפילו על עמלק שהוא
מצאצאיו של עשו, שהוא בחינת יצר הרע, וכמו שדרשו רז"ל: כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן
העולם הזה ומן העולם הבא, תוהא (מתבונן) ועשה תשובה (שם כ"ז, ו). ואפשר שמאותה התבוננות במה
רבו מעשיך ה', קבע בלבו לקבל עול מלכות שמים שלמה כי התחכם להבין את התכלית הנצחית שהיא
קבלת התורה. לפיכך, היה לו יותר קל לקום ולעזוב הכול ולעשות שינוי בחייו לעומת האחרים שלקו
בדבר כי השמועה נכנסה באוזניו פנימה לתוך הלב. וכשהלב מבין באמת ומיישב היטב הדק, הדק היטב,
את דרכי ה' יתברך בבריאה כנ"ל, אזי אפשר לו להסתכל על תכליתו הנצחי, דהיינו קיום התורה הלכה
למעשה. ואף לרצות להאמין ולקיים את דברי רבותינו הקדושים ללא שום עוררין, ובכך יזכה לעשות
תשובה באמת. אמן ואמן.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
התשובה צריך להיות בשלושה תנאים: שיראה בעיניו, ובאוזניו ישמע, ולבבו יבין – ושב; כי צריך האדם
לשים עינו ולבו היטב על דרכיו, ולהסתכל על תכליתו הנצחי, ולישב את עצמו היטב היטב, ולשמוע היטב
את דברי רבותינו הקדושים ואז יזכה לתשובה באמת(סימן תשובה, אות ח).
"נר ה' נשמת אדם "
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה
ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה
