במסכת שבת (קיג.) נאמר על הפסוק וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכמו שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו מכבדותי. ובירושלמי פאה (פרק ח הלכה ז) אמר רבי חנינא, צריך אדם שיהיה לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת, וכמו שאמרה נעמי לרות (מגילת רות פרק ג פסוק ג), ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתה. והגר"א (סימן תקכט) כתב, עונג שבת הוא בשבת עצמה, וכבוד השבת הוא מערב שבת. ומרן בשולחן ערוך (סימן רסב סעיף ב) כתב, ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת. ואם אי אפשר לו, לפחות ישלשל בגדיו למטה דרך כבוד. והמשנה ברורה (ס"ק ו) כתב, נאים כפי יכלתו ואפילו אם הוא בדרך לבדו או בבית נכרי גם כן ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד הרואים כי אם לכבוד השבת. ומרן החיד״א בספר ברית עולם (סימן נז) כתב, אותם שבליל שבת באים בבגדי חול, ולובשים בגדי שבת רק בבוקר, על ידי כך מחללים עוז והדר קדושת השבת, והוא משום שרצו להדמות לגוים שנוהגים כן במועדיהם, ובבלי דעת הם נלכדים באיסור חמור, כי על ידי כך מראים שהשבת מתחיל מהיום עד יום ראשון בבוקר, והוא עון פלילי. ובספר זכר דוד (הלכות שבת חלק ג עמוד כה) כתב, הנוהגים כן גדול עונם מנשוא. ושיש לבטל המנהג הרע הזה.