והנה, מבואר בספרי חסידות ש"שמי ה'", שהוא בחינת האלקות שלמעלה מירידה והמשכה בעולם, נתגלה אל ישראל בזמן מתן תורה, אך האבות שהיו לפני מתן תורה, לא זכו לגילוי בחינה זו (ראה תו"א פרשתנו נו, א ואילך, ובכ"מ). ועל פי זה יש לשאול, הרי התורה היא נצחית, ואם כן, מכיון שכבר עברו אלפי שנים מאז שנתגלה "שמי ה'" במתן תורה, איך הוא ענין "שמי ה' לא נודעתי" נצחי גם בזמן הזה?

כתוב "והי' ה' לי לאלקים" (ויצא כח, כא), ומבואר בספרי חסידות (תו"א שמות נ, רע"ג) שפירוש כתוב זה הוא ש"לעתיד לבוא . . יהי' גילוי ממקום עליון יותר, עד דשם הוי' יהי' חשוב רק כאלקים" ובזמן ההוא יתגלה שם הוי' נעלה יותר שהוא "עיקר גילוי שמו הגדול". והיינו, שבימות המשיח יתגלה בחינה גבוהה יותר ממה שנתגלה במתן תורה, וגילוי בחינה זו דווקא הוא "עיקר גילוי שמו הגדול".

(ע"פ ספר השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 262)