בואי ננתח לרגע את הקנאה. את מקנאת במכונית של ידידתך. מדוע? כי שלה יפה משלך. את מקנאת באינטליגנציה של עמיתה לעבודה. למה? כי היא יותר אינטליגנטית ממך. את מקנאת בכישרון האמנותי של אחותך. מדוע? כי לך עצמך אין כישרון כזה.

קנאה תמיד נובעת מאותו הדבר: למישהו אחר יש משהו שלך אין ואת רוצה שיהיה לך.

אימרה מפורסמת של חכמינו זכרונם לברכה אומרת: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אדם שמרוצה מחלקו בחיים לא נאבק בקנאה, כיוון שהוא לא רוצה יותר ממה שיש לו. לחברתך אולי יש מכונית יפה משלך, אך את שמחה במכונית שיש לך. אולי פלונית במקום עבודתך חכמה ממך, אבל את מרוצה ממידת האינטליגנציה שהעניק לך אלוקים. אולי אין לך כישרון אמנותי, אבל יש לך יכולות וכישורים אחרים.

בואי נתמקד אם כן. במקום לשאול "איך אני יכולה להפסיק לקנא"? השאלה האמיתית היא, "איך אוכל לשמוח במה שיש לי"?

שאלה זו היא מהותית ויסודית מאוד. אנו מאמינים שאלוקים יודע הכל וכולו טוב. העובדה שהוא יודע הכל ושכולו טוב פירושה שהוא יודע בדיוק מה טוב לך והוא מעניק לך את מה שהכי טוב עבורך כעת. אם הוא לא ראה לנכון לתת לך בית או מכונית מסוימים, פירוש הדבר שבנקודה זו הדבר לא ישרת את האינטרס הטוב ביותר שלך. אז מה יש כאן לקנא?

ברור שתצטרכי לעבוד קצת כדי להפוך צורת חשיבה זו לטבעית. לא קיים מתג אוטומטי שישנה את צורת החשיבה שלך, אבל התוצאה שווה את המאמץ ואף יותר מזה.