במדרש תנחומא (בראשית סימן ג) נאמר, אם חל ארבעה עשר בחודש אדר בשבת אסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת שעיקר התענית סליחות ורחמים הוא, ויבוא להמנע מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, שכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ויבוא כבוד שבת דאורייתא וידחה תענית דרבנן. ובתרגום יונתן בן עוזיאל (שמות לא, טז) על הפסוק, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, תירגם, וינטרון בני ישראל ית שבתא למעבד תפנוקי שבתא. ומכאן שיש סמך מן התורה לעונג שבת. ובספר יראים (סימן צט) כתב, מצות עונג שבת, גמרא גמירי לה הלכה למשה מסיני, עד שבא ישעיה הנביא והסמיך זאת על הפסוק (ישעיה נח, יג), וקראת לשבת עונג. ובשו״ת צמח צדק (סימן כח) כתב, מצות עונג שבת מדאורייתא היא, וכמו שנאמר במסכת פסחים (סח:) הכל מודים בשבת דבעינן לכם, דכתיב וקראת לשבת עונג. והפרי מגדים (פתיחה לאורח חיים חלק א אות יט) כתב, מכיון שהפסוק בישעיה (נח, יד) אז תתענג על ה' מסיים "כי פי ה׳ דיבר", מכאן שעונג שבת הוא מדאורייתא. והרמב"ם (הלכות שבת פרק ל הלכה א) כתב, ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים, שבתורה זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. והחתם סופר (שבת קיא.) ביאר, אין כוונתו לומר שעונג שבת הוא רק מדרבנן או מדברי קבלה, אלא הכוונה שהוא מדאורייתא ממש, שכן נאמר בהלכה למשה מסיני, ובא ישעיה הנביא והסמיך זאת על הפסוק, שאם לא כן, לא היה נביא יכול לחדש דבר מעתה, אלא ודאי שהלכה למשה מסיני היא. ובמסכת יבמות (צג.) נאמר, רבי ינאי הוצרך להפריש שלא מן המוקף לצורך הפירות שיביאו לו בשבת, כדי לקיים עונג שבת, אמר לו רבי חייא טוב עשית, שהרי שנינו למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים, אלו שבתות וימים טובים. ורש"י פירש, יש ללמוד מכך להזהר שלא יתבטל עונג שבת ויום טוב בשביל תיקון הפירות מן הטבל. והרשב״א כתב, התורה התירה להפריש שלא מן המוקף בשביל עונג שבת. ומוכח מכך שעונג שבת הוא מן התורה. ובספר ערוך לנר כתב, מפירוש רש"י משמע שעונג שבת הוא מדאורייתא, ואף על פי שאנו למדים זאת מהכתוב שנאמר וקראת לשבת עונג, שהוא מדברי קבלה, יש לומר שמכיון שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה (תמורה טז.) על כרחך שקבלו הלכה זו במסורת, ובא ישעיה והסמיך זאת על הפסוק. ובשו"ת צפיחת בדבש (נט:) כתב, אף שהפסוק וקראת לשבת ענג, הוא מדברי קבלה, הלכה למשה מסיני היא ובא ישעיה והסמיך זאת על הפסוק, וכמו שכתב הרמב׳׳ן בספר המצוות (שורש ב), שכל מה שכתוב בספרי הנביאים דרך צווי, כגון שמזהירים על עשה, דבר תורה הוא, שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ומעתה ידענו הבא בנבואה דבר תורה הוא, או שהוא בידם מהלכה למשה מסיני.