סיפור אמיתי – ידידי היקר משה רופא הכנס נא לאתר חידוש

מי מאותת ליחזקאל?

יחזקאל יומטוב היה סוחר מצליח של בגדי ילדים ונוער. מדובר ביהודי ירא שמים בתכלית, אשר מעבר לעשירותו הרבה, הוא עסוק עד למעלה מראשו בעיקר במצוות הכנסת כלה. בוקר אחד קם אדון יחזקאל יומטוב קצת מסוייט ומבוהל. "יחזקאל, אתה נראה לא טוב... קרה משהו?" שאלה העזר כנגדו שידעה והכירה כל תו בפניו, ומבלי לחשוב פעמיים הורתה לנהג שלו להוביל אותם לרופא המשפחה. למחרת בבוקר צלצל ד"ר קצין ואמר: "הכל תקין. לחץ דם תקין, סוכר תקין, דם תקין, טרומבוציטים תקין". יום יומיים אחר כך כבר שב החיוך לפניו של הסוחר הצדיק יחזקאל, אבל בערב שבת שוב הבחינה רעייתו, שהחיוך נעלם וגוון אפור משהו תפש את מקומו במצחו. "יתכן שמשהו מייסר אותו מפנים, בתוככי לבו" הרהרה "אני חייבת לתחקר אותו כי לבי לא שקט". בליל שישי התיישב יחזקאל על כיסאו בסלון ובהה באוויר. רעייתו סגרה את דלת הסלון, והניחה כוס קפה שחור ומהביל לפני בעלה עם כמה עוגיות קינמון שהוא אוהב. "יחזקאל, אני מבקשת ממך שתספר לי מה מטריד אותך". "הכל בסדר" ניסה להתחמק בעדינות. "אני מבקשת שתספר לי מה מעיק עליך" התעקשה אשתו. יחזקקאל יומטוב ברך, לגם מכוס הקפה, היטה מבטו לפינה גבוהה בירכתי הסלון והתחיל לדבר. "זו הפעם השלישית שהוא בא אלי בחלום, מביט לי עמוק בעיניים ואומר לי: 'יחזקאל, אני מחכה לך, בוא לבקר אותי, זה דחוף'. 'אם לא תבוא, אתה תגרום לי צער נורא, ואינני יודע לאן הצער הזה עלול להתגלגל, זה עלול להשפיע גם עליך לרעה'. 'אני עשיתי לך טובה, אז תעשה לי טובה בחזרה'.

"הוא נראה איש זקן, אולי כבן 80, אין לו זקן, אין לו כיפה, הוא חילוני, פניו מטושטשות. אני מרגיש בנימת קולו שהוא במצוקה. הוא רוצה שאבוא לבקרו, אבל אין לי מושג מה שמו, היכן הוא גר, מה טובה הוא עשה לי, וכיצד אגיע אליו. אינני יודע מה לעשות. למי לפנות".

חצי שעה אחר כך התיישבו בני הזוג מול אחד מגדולי הדור וסיפרו לו על החלום המוזר של יחזקאל, שגורם לו עוגמת נפש עצומה. "אין כל ספק שמדברים איתך מן השמים", אמר הרב. "חלום שחוזר על עצמו שלוש פעמים... יש בו ממש. ובכן יחזקאל עצום עיניך ונסה להיזכר מי עשה לך טובה בעלת משקל, טובה שהקפיצה אותך קדימה, שפתחה לך שערים". יחזקאל עצם עיניו והתחיל לשחזר את חייו. ילדותו באירן, העלייה ארצה מאירן לפני 22 שנה... "נזכרתי!!!" קפץ יחזקאל ממקומו. עברו כ20 שנה מאז...". זלמן קוחנובסקי היה סגן מנהל סניף בנק מרכזי לפני כ 20 שנה בתל אביב, כשנכנס למשרדו איש דתי כבן 40 עם מבט כבוי בעיניים. "תראה כבוד המנהל...,. "קבל תיקון, העיר קוחונובסקי ,אני רק הסגן". "אז ככה, אני עולה חדש מאירן, הגעתי לכאן לפני שנתיים מטופל בחמישה ילדים קטנים. שנתיים שאני מחפש עבודה אבל ללא הצלחה. תראה כבוד הסגן המנהל, אני מתבייש להגיד לך, אבל הגעתי לפת לחם...". "במה אני יכול לעזור לך?" שאל קוחונובסקי. "תראה כבודו, אני מבין טוב במסחר. יש לי חוש מצויין לעסקים, ואני חייב השקעה של 50,000 דולר לפחות לצורך שכירת חנות וקניית ביגוד". "יש לך ערב?" שאל הסגן. "יש לי ערב אחד כבודו, קוראים לו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". קוחונובסקי חייך. הוא בעוונותיו, רחוק מן הערב הזה. אבל הפנים הזכות, מבט העיניים הטהור והנקי של הקליינט הדתי, כבשו את ליבו של קוחנובסקי. בסתר ליבו הוא האמין לכל מילה של האיש שממולו, אבל מה לעשות, על פי נתוני הבנק לא היה לו סיכוי. ,בסדר, אני מודה לך על סבלנותך כבודו. אני יוצא מכאן בלי הלוואה, לא נורא, כתוב כבר במגילת אסתר, שלפעמים רווח והצלה באים ממקום אחר. סליחה ויום טוב". קוחונובסקי ליווה אותו במבט עיניו יוצא לכוון המדרכה והבחין שהאיש מוציא ספר קטן מכיס חולצתו וקורא בו תוך מלמול שפתיים. לפתע הוא הרגיש שרגליו נושאות אותו לכוון תחנת האוטובוס... האוטובוס כבר הגיע והקליינט עלה. "הלו, יהודי!" קרא קוחונובסקי "רד רד. אני רוצה לדבר איתך!!!" הקליינט ירד מן האוטובוס, והשניים שוב ישבו זה מול זה. "תראה יהודי, אדון יחזקאל יומטוב, אני לא מכיר אותך אישית, אבל אתה עושה עלי רושם טוב" אמר סגן המנהל "אני עושה עכשיו עיסקה, ביני ובינך, אבל אתה שומר אותה בסוד עד שתקבל ממני איתות לגלות אותה. אני רושם לך צ'ק בשקלים בשויי 50,000 דולר, זה הכסף הנזיל שיש לי במניות, זו הלוואה מכל הלב. לך תעשה איתה עסקים, כשתצליח תבוא ותחזיר לי אותה". והשניים נפרדו בלחיצת יד אמיצה. "אחרי שנתיים החזרתי לקוחנובסקי את השקל האחרון" סיפר יחזקאל לרב "אבל מאז עברו 18 שנים, עברתי לבנק אחר והטרדות בעסקים השונים השכיחו ממני את האיש. לדעתי הוא כבר מזמן פנסיונר". סיים יחזקאל. "אדון יחזקאל חביבי" חייך אליו הרב "הזמן קצר והמלאכה מרובה. לך ואתר את קוחנובסקי. הוא שרוי במצוקה גדולה, ועל כתפיך מוטלת המשימה להושיעו. לאחר כמה טלפונים זריזים הם איתרו את משפחת קוחנובסקי. איש צעיר ענה לקונית מעבר לקו "אני נכדו של זלמן קוחנובסקי, הוא חולה במחלה אנושה כבר שלוש שנים. אם אתם רוצים לבקר אותו הוא מאושפז במחלקה פנימית באיכילוב. חדר 214 קומה שניה". השבת עוד מעט מתקרבת. יחזקאל עצר מונית וטס לבית החולים.

הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה בצעדים מדודים, המראה היה קשה. זלמן הישיש היה מחובר　 למכשירי החייאה שדוף עד להחריד, ורידי ידיו בולטים, עיניו עצומות ושקועות בחוריהן... "זלמן , זלמן" לחש יחזקאל לאוזנו של הישיש. "זלמן היקר שלי, זה אני יחזקאל, הוא חזר על המשפט הזה כמה וכמה פעמים, ולאחר דקות ארוכות שנמשכו כנצח, פקח זלמן קוחנובסקי את עיניו וחיוך סדוק נמתח על פניו הכחושות. "אני נורא שמח שבאת יחזקאל, כל כך חיכיתי שתגיע". "אני יודע זלמן, אני יודע... הופעת לי בחלום שלוש פעמים". "יש לי בקשה קטנה ממך ידידי היקר. ישנן שתי מעטפות במגירה העליונה. אחת עבורך, ואחת עבור שני בני. כשיוודע לך שנפטרתי מן העולם פתח את המעטפה המיועדת לך וקרא אותה, ואת השניה תפתח ותקריא לבני לאחר כיסוי הקבר. טוב יחזקאל?" "בוודאי זלמן בוודאי". "תודה ידידי... עוד מעט שבת, סע הביתה. שבת שלום". "שבת שלום זלמן".

מיד במוצאי שבת הרים יחזקאל טלפון למשפחת קוחנובסקי ושמע את הנכד אומר "סבא נפטר בליל שבת... ההלוויה תצא ביום ראשון בשעה 2:00 מבית העלמין סגולה בפתח תקווה". נשימתו כמעט נעתקה. "הגעתי אליו ממש בשעות האחרונות של חייו". הוא ניגש לחליפת החול שלו, ושלף משם את המכתב המיועד עבורו.

"ידידי הנכבד והיקר מר יחזקאל יומטוב. חלפו להן שנים רבות מאז אותו יום מיוחד עבורי, בו נפגשנו במשרדי בבנק. הסתכלתי עליך יוצא ממשרדי, ונע לכוון תחנת האוטובוס מוציא כנראה ספר תהילים ומתפלל. חשבתי באותם שניות, זלמן זלמן, תראה יהודי דתי, שמאמין שיש לו אלוקים בשמים. מטופל בשישה ילדים, על סף הרעב, אבל כולו אמונה שרווח והצלה יגיעו ממקום אחר. אני איש שחי כמו חילוני, יחזקאל, אין לי תורה, אבל המצווה הקטנה שעשיתי עמך ליוותה אותי כל יום במשך 20 השנים האחרונות, ונתנה לי הרבה אושר ותקווה בימי המחלה האנושה שלי. בשארית כוחותי אני רוצה לבקש ממך שתעשה עמדי טובה תחת טובה. הנה אנוכי הולך למות ואין לי ספק שיש עולם הבא שיש דין ויש דיין, ואני פוחד שמא לא אבוא עם זכויות מספיקות... אבל בזכותך ידידי היקר, אני חש שיש לי תקווה כי הערב שלך הקדוש ברוך　 הוא הוא לא רק אבא שלך, הוא גם אבא שלי. ורציתי ידידי, שתהיה סניגור שלי בבית דין של מעלה, ותבקש עלי רחמים מאבא שלנו, אנא! יחזקאל אנא! הקרא את המכתב שלך לבני, וגם את המכתב המיועד להם אל מול הקבר. ז.ק."