ובמפרשי רש"י (ראה שפ"ח, באה"ט, משכיל לדוד, גו"א ועוד) הקשו שלכאורה רש"י סותר עצמו, שכאן פירש שהטעם לזה שלא נקברה רחל במערת המכפלה הוא כדי "שתהא לעזרה לבני'", בעוד שבפ' ויצא פירש ש"לפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו" (ויצא ל, טו). ולכאורה טעמים אלו סותרים הם.

ויש לומר בתיווך ב' הטעמים ע"פ מה שכתוב במדרש ש"נכנסה רחל אמרה לפניו, רבונו של עולם. . הלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני, אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם". ומסיים שם: "מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר . . יפה למדת סנגוריא, יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סמניך לאחותך" (פתיחתא דאיכ"ר כד).

ולכאורה אינו מובן: פעולתה של רחל במסירת הסימנים לאחותה משמעותה וויתור על משכב הצדיק, שזהו ענין של חסרון, ועד שנענשה בגלל וויתור על משכב הצדיק (בשביל הדודאים) ללילה א' בלבד, ואיך יכולה פעולה זו להחשב בתור מעלה, ועד שבזכות זה יחזיר הקב"ה את ישראל למקומן?

אלא שהיא הנותנת – שכיון ש"משכב הצדיק" הוא ענין רוחני נעלה ביותר שחלילה לוותר עליו, ואעפ"כ, הסכימה רחל לוותר על זה ומסרה הסימנים לאחותה, היינו, שמסרה את הרוחניות שלה ("זי האָט אָפּגעגעבן ניט נאָר אירע גשמיות נאָר אויך אירע רוחניות"), נחשב הדבר למעלה הכי גדולה, עד שהבטיח לה הקב"ה "בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן", "ושבו בנים לגבולם".

וזהו התיווך בין שני הטעמים, שהסיבה לכך שבין כל האמהות יכולה דוקא רחל להיות "לעזרה לבני'" ולפעול ה"ושבו בנים לגבולם", היא, בגלל שהי' לה זכות הקשורה עם וויתור על "משכב הצדיק".