"וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל-השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את-הארץ"

    קמו – לשון תפלה, שבע שני רעב סופי תיבות בעי לשון רצון, כי המניעות בשביל הגברת החשק. אחריהן – אחרי השנים הטובות, בחינת הצדיקים עובדי ה' של הדורות הקודמים.

ונשכח כל השבע – שבעלי התשובה שבדור האחרון כל כך הגדילו במעשיהם, שעלו על ענקי עולם שקדמו להם וכאילו שנשכחו הראשונים בבחינת "ולא יאמר עוד וגומר'” היינו שהנסים בגאולה האחרונה יגברו וישכיחו את הנסים של יציאת מצריים. וכלה הרעב את הארץ – שהרעב לדבר ה', שעורר את תשובת הדור האחרון, יכלה את הארציות, היינו את הימצאות עמי הארץ.