לשון הקודש
נכתב על ידי יניב, 4/12/2015
מובא בשם ר”מ בספרי (דברים לב,מג) 'וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא' מניין לקח שלושה דברים אלו?- ניראה שזה קשור עם דברי המדרש רבה (במדבר פרשה יג אות כ) 'דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נֶאֱמַר שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וּבִזְכוּתָן נִגְאֲלוּ, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְשֶׁגָּדְרוּ עַצְמָם מִן הָעֶרְוָה' ומצד שני נאמר במדרש רבה (ויקרא רבה פרשה לב אות ה) 'רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה' שמוסיף גם לשוה"ר. ניראה שלשוה"ר וערוה קשורים זה בזה, שמי שפרוץ בלשוה"ר מתקשר גם לפריצה בערוה, ששניהם פריצות, רק כאן הפה פרוץ וכאן הערוה, ובשניהם היצר חזק ביותר, ולכן המדבר לשוה"ר מרגיל עצמו לפריצות. ופריצה בערוה מתחיל בפה, כמו שאשת פוטיפר בהתחלה תבעתו בפיה לערוה. לכן לשוה"ר ופרוץ בערוה באים יחד, לכן 'שגדרו עצמם מן הערוה' חלק מזה הוא שגדרו עצמם מלשוה"ר ודרך כך גם יכלו להתגדר כראוי מערוה, וזהו שלא אמרו לשוה"ר ולכן גם לא היו פרוצים בעריות. ניראה שכך גם בדברי ר"מ יש לשוה"ק שהיא כנגד שלא שינו לשונם, יש הדר בא"י כנגד שלא שינו שמם שהם נישארים נאמנים למהותם שזה בשם ובמקום שמגדירם (היו במצרים [ולא בא"י] ולכן הגדרת מהותם נעשה בשמם) ויש ק"ש שחרית וערבית כנגד עריות שבשבילם חטאו בע"ז (סנהדרין סג,ב) ולכן ק"ש זה ההיפך מכך, שמכריז שהוא לה', ויש שחרית וערבית, כנגד לשוה"ר ביום (שחרית) שמדרדר לעריות בלילה (ערבית). שלושת אלו יש בהם כח חזק ביותר, שלכן בזכותם היו ראויים ליגאל אע"פ שהיו עובדי ע"ז וחוטאים עד שהיו בשער ה-49, לכן אומר ר"מ שבאלו מתקדשים מאוד להיות ראוים לעוה"ב. ניראה ששלושת אלו הם כנגד האבות, שהם יסוד הקדושה שמתגלת בעולם על ידנו, אברהם שינה שמו, ולכן כנגד שלא שינו שמם, שינוי השם נעשה בהקשר להולדת יצחק "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם.. והפרתי אתך במאד מאד" (בראשית יז, ה-ו) והיסוד ליצחק הוא א"י "לך לך..אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול" (שם יב,א-ב) לכן יסודו זהו מעלת ישיבת א"י (שבמצרים התחברו דרך השמות שנישארו קשורים ליהדות). יצחק קשור ללשון הקודש, שניקרא ע"ש שצחקה שרה, כך ששמו (שזה מרמז על מהותו) קשור לעברית. יצחק נחשב ל'עולה תמימה' (רש"י. בראשית כו,ב) שכולו קודש שלכן "אל תרד מצרימה שכן בארץ" (שם) שיהיה רק בקדושה, ולכן כנגד העברית, כמו המלאכים שמדברים עברית, ועצם הדיבור הוא מעלתו של האדם (מדבר) ולכן בלשוה"ק זהו חיבור מושלם לקדושה. יעקב היה עם ארבעה נשים, ולכן היה צריך להקפיד על קדושה שלא לידרדר לכעין ערוה, במחשבות לא חיוביות, לכן הוא כנגד ערוה (ולשוה"ר כנגד "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" [שם לז,ב]). לכן שלושת אלו הם יסודות קדושה חזקים בעולם. על יוסף נאמר 'א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה
שאמר לו פרעה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. א"ל: אגמרי, אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו' וכו (סוטה לו,ב). הרי שהקישור לשם ה' גרם לו ללמוד שבעים לשון ובכך עלה לגדולה במצרים, כך שקשור ללשוה"ק שהיא הלשון שבה מתגלה שם ה' (כל שמות ה' בעברית שהיא השפה שלקדושה). מה גם שיוסף נהנה מיחודיות על פני פרעה בהיותו יודע לשוה"ק, כך שזה אולי גם גרם לפרעה לקדמו יותר. לעומת כל אלו, החשמונאים לא הקפידו על לשוה"ק (ראה בדברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, 'מועדי ישראל' 'המאבק על השפה העברית..') אולי בזה היה פגם בקשרם לקדושה, ולכן אע"פ שודאי הקפידו על א"י (שכבשו את כל הארץ מהיוונים) וק"ש (שהיו צדיקים, ואף במעשיהם פעלו לשם קידוש ה') בכ"ז בשל הפגם של העברית, היה פגם בקדושה עד שהדרדר לבסוף שנעשו צדוקים (בדור השלישי- כעין בשל הדבר השלישי שחסר להם לקדושה) אולי אפילו נגזר שיאבדו מהעולם (שלא נישאר לחשמונאים כי אם עבדים) כיון שנעשה ההיפך מיוסף, אצל יוסף העלהו מעבדות למלכות, ואצלם נעשה נפילה ממלכות לשנישאר רק עבדים. אולי עניין לשוה"ק קשור למלכות (כמופיע ביוסף) כיון שבדיבור בלשוה"ק אנו מתחברים בדיבור, שהוא מהותנו וקשור לנשמתנו (שהוא יחודנו כאדם שהוא בצלם אלוקים), לדיבור ה' שברא את העולם, ולכן אנו כשולטים על העולם שה' ברא, כעין שותפים של ה' בעולם. (זהו גם ששלושת הדברים הם כאלו- גם א"י היא מקום שכינת ה' ומקום בריאת העולם [אבן השתיה] והשפעה לקדושת העולם כולו, וק"ש זהו התחברות לה' בקבלת מלכותו ובו אומרים שה' אלוקינו ובסוף [בעקבות שהוא אלוקינו] יהיה ה' אחד בעולם כולו, כך שגם קשור למלכות ה' בעולם דרכנו).
נ.ב. אפשר שהמחלוקת במדרשים האם נגאלנו בשלושה או ארבעה דברים, קשור גם למחלוקת בנוסחים, שבספרי מובא שלוש כמו שהבאנו, וביר' (שבת פרק א הלכה ג) מובא 'תני בשם ר"מ: כל מי שהוא קבוע בא"י ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשוה"ק וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא' שהתוספת אוכל חוליו בטהרה זה אולי כנגד ערוה, שהאכילה בטהרה באה לטהר הגוף וזהו כשמירה מערוה, לטהר הגוף (ואף מופיע לשון אכילה כביטוי לתשמיש). אולי אפשר גם בזה, שאלו שני דרגות, שמי שקורא ק"ש בתפילה (שחרית וערבית) זה חזק יותר מי שרק קורא בזמנו ללא תפילה (בוקר וערב), והתפילה (חלק הבקשות) היא על הדברים הגשמיים בעולם, ולכן כשמתפלל בשלמות עם ק"ש (בסמוך) זה פועל כמו תיקון הגשמי של גופו באכילת חוליו בטהרה.
שאמר לו פרעה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון. בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. א"ל: אגמרי, אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו' וכו (סוטה לו,ב). הרי שהקישור לשם ה' גרם לו ללמוד שבעים לשון ובכך עלה לגדולה במצרים, כך שקשור ללשוה"ק שהיא הלשון שבה מתגלה שם ה' (כל שמות ה' בעברית שהיא השפה שלקדושה). מה גם שיוסף נהנה מיחודיות על פני פרעה בהיותו יודע לשוה"ק, כך שזה אולי גם גרם לפרעה לקדמו יותר. לעומת כל אלו, החשמונאים לא הקפידו על לשוה"ק (ראה בדברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, 'מועדי ישראל' 'המאבק על השפה העברית..') אולי בזה היה פגם בקשרם לקדושה, ולכן אע"פ שודאי הקפידו על א"י (שכבשו את כל הארץ מהיוונים) וק"ש (שהיו צדיקים, ואף במעשיהם פעלו לשם קידוש ה') בכ"ז בשל הפגם של העברית, היה פגם בקדושה עד שהדרדר לבסוף שנעשו צדוקים (בדור השלישי- כעין בשל הדבר השלישי שחסר להם לקדושה) אולי אפילו נגזר שיאבדו מהעולם (שלא נישאר לחשמונאים כי אם עבדים) כיון שנעשה ההיפך מיוסף, אצל יוסף העלהו מעבדות למלכות, ואצלם נעשה נפילה ממלכות לשנישאר רק עבדים. אולי עניין לשוה"ק קשור למלכות (כמופיע ביוסף) כיון שבדיבור בלשוה"ק אנו מתחברים בדיבור, שהוא מהותנו וקשור לנשמתנו (שהוא יחודנו כאדם שהוא בצלם אלוקים), לדיבור ה' שברא את העולם, ולכן אנו כשולטים על העולם שה' ברא, כעין שותפים של ה' בעולם. (זהו גם ששלושת הדברים הם כאלו- גם א"י היא מקום שכינת ה' ומקום בריאת העולם [אבן השתיה] והשפעה לקדושת העולם כולו, וק"ש זהו התחברות לה' בקבלת מלכותו ובו אומרים שה' אלוקינו ובסוף [בעקבות שהוא אלוקינו] יהיה ה' אחד בעולם כולו, כך שגם קשור למלכות ה' בעולם דרכנו).
נ.ב. אפשר שהמחלוקת במדרשים האם נגאלנו בשלושה או ארבעה דברים, קשור גם למחלוקת בנוסחים, שבספרי מובא שלוש כמו שהבאנו, וביר' (שבת פרק א הלכה ג) מובא 'תני בשם ר"מ: כל מי שהוא קבוע בא"י ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשוה"ק וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא' שהתוספת אוכל חוליו בטהרה זה אולי כנגד ערוה, שהאכילה בטהרה באה לטהר הגוף וזהו כשמירה מערוה, לטהר הגוף (ואף מופיע לשון אכילה כביטוי לתשמיש). אולי אפשר גם בזה, שאלו שני דרגות, שמי שקורא ק"ש בתפילה (שחרית וערבית) זה חזק יותר מי שרק קורא בזמנו ללא תפילה (בוקר וערב), והתפילה (חלק הבקשות) היא על הדברים הגשמיים בעולם, ולכן כשמתפלל בשלמות עם ק"ש (בסמוך) זה פועל כמו תיקון הגשמי של גופו באכילת חוליו בטהרה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
