ויש לבאר זה בדרך הדרש:

כאשר אדם מטפס ועולה בהר אינו יכול לנוח ולעמוד במקומו אף לא לרגע אחד, כי מכיון שההר הוא בשיפוע הרי באם יפסיק עלול הוא ליפול ולהסתכן ח"ו.

כן הוא הדבר הוא בעבודת האדם לקונו - "מי יעלה בהר ה'", שא"א לאדם להסתפק במצבו ולנוח לרגע מעליתו בקודש, כי בכל זמן ועת הרי הוא　 נמצא "בשיפוע ההר" - במצב של סכנות רוחניות, ובאם ינוח לרגע, עלול הוא ליכשל ולבוא לידי "ירידה" ח"ו.

וזה רמז הכתוב בזה שאצל "תמנה", ד"בשפוע ההר היתה יושבת", לא כתוב לשון ישיבה ועמידה, כי אם　 לשונות של עלי' וירידה, כי "בשפוע ההר" גם עמידה במקומו נחשבת כירידה היא. ובכל מצב שבו נמצא האדם הרי הוא　 או בירידה או בעלי'.