"וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה-תבקש"

    בשדה – בהתבודדות, וישאלהו – לשון השאלה, היינו שהשאיל לו כלומר נתן לו עצה טובה על מה כדאי לו להתפלל (לאמר – לשון תפילת לחש), והיא "מה-תבקש!”. מה – בחינת "ונחנו מה”, בחינת ביטול וענווה, בחינת תפילה בחינת פנימיות האדם (אדם בגימטריה = מה, ופנימיות אותיות תיבת אדם = מתפלל: אלפ-דלת-ממ), היינו שיעץ לו שיתפלל לזכות לקניין של עבודת התפילה, בבחינת "דעת קנית – מה חסרת". היינו אפילו כאשר זוכה אדם לדעת שלמה דקדושה, עדין עליו להרבות בתפילה להפנים מקיפי-הדעת אל תוך שכלו ולבו, שיזכה לנהוג עפ"י השכלים שהשיג, בניסיונות הפוקדים אותו בחיי היום-יום.