ויש לומר הביאור בזה בדרך הפנימיות:

באדם ישנם שני חלקים. החלק העליון הכולל ראשו, לבו וכיו"ב, והחלק התחתון הכולל את רגליו וכו'. וברוחניות, הנה חלקו העליון של האדם הוא תוכנו ומהותו הרוחניים, וחלקו התחתון הוא גשמיותו.

והנה, ההבדל בין עמידה וישיבה לשכיבה הוא, שבעת עמידה וישיבה ניכר בגלוי ההבדל בין החלק העליון של האדם, לחלקו התחתון. משא"כ בשעה שהאדם ישן, אזי החלק העליון והחלק התחתון הם בהשוואה.

ואף שבפשטות, כאשר ה"העליון" וה"תחתון" הם בהשוואה, הרי זה מורה על ירידה גדולה ביותר, בכל זאת, בפנימיות, יש בזה מעלה גדולה. כי, הרי הקב"ה נעלה הוא מכל גבול ומכל גדרי "מעלה" ו"מטה", ואצלו ית' המעלה והמטה הם בהשוואה גמורה ממש. ומזה מובן, שכאשר מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו, משתווים ה"מעלה" וה"מטה" לפניו ית'.

ולפי זה מובנת היטב שינתו של יעקב במקום המקדש, כי דווקא מצד שזהו מקום המקדש, אשר שם הוא שלימות גילוי האלקות, דבר זה הביא ל"וישכב" למעליותא, שיהי' אצל יעקב המטה והמעלה בהשוואה גמורה.