"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם. כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלקִים אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מִשְׁלֵי כ"ה) : "כְּבד מְלָכִים חֲקר דָּבָר", וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה? וְחוֹלְקִים עָלָיו שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלקִים, וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו, וְעָלָיו נֶאֱמַר (שָׁם) : 'כְּבד אֱלקִים הַסְתֵּר דָּבָר', כִּי אָסוּר לַחֲקר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, א)

נהוג לצטט מתוך הזוהר הקדוש (זוהר ח"א דף קפא) ולאפיין את המלכות במילים: "המלכות - לית לה מגרמה כלום" - אין לה מעצמה כלום. "אין מלך בלא עם" (פרקי דרבי אליעזר פרק ג'), וכל מלכותו של המלך אינה אלא שלטונו בעמו, אולם "מעצמו" - אין לו דבר. ותלותו בעמו גדולה הרבה יותר מכפי שנתיניו יכולים להעלות על הדעת. ומשום כך זקוק המלך יותר מכול: לכבוד, ללבושים, לשרים, לרצים, לארמונות, לחילות ולצבאות. וכולם כולם לא נועדו אלא לשכנע את עמו שהוא אכן המלך ולהסתיר את עירומו.

בחצרות מלכים מקובל הטקס - המלך והמלכה הולכים להם בצעדים מדודים לבושים בבגדי מחלצות, חיילים עומדים ללא ניע, הכול נראה כהצגה אחת גדולה ובכל זאת איש לא יצחק... רק בשובם הביתה ירכלו הכול על המלך והמלכה - רק אז, בחדרי חדרים, מתגלה חולשתו של המלך. כל כמה שהמולך נראה כוחני ורווי כבוד בשלטונו, מגלים חוקיו עד כמה הוא תלותי.

הניסיון האנושי למלוך ולשלוט, לקבל כבוד, מעניק לו רק "כָבוֹד שֶׁל מְלָכִים", אשר השאלה הגדולה המרחפת מעליו כל העת היא קריאתו של הילד "המלך עירום!". מזימותיו, פיתוייו ושקריו אינם אלא ביטוי כוחני לתלותו. ואף אם השיג המלך את מבוקשו בני עמו ירכלו עליו ויחקרו: האם יש כיסוי פנימי לדברים? האם מגיע לו הכבוד הזה? כדברי רבי נחמן: "וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה? וְחוֹלְקִים עָלָיו שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה".

העם נתנו למלך - את ידיהם, את רגליהם, את גופם, אך הם לא נתנו לו את לבם ואף לא את כבודו - המלך נשאר עירום.

יש להדגיש: אין אנו דנים רק במלכים השאולים לנו מעולם האגדות ומן ההיסטוריה, אף אין אנו דנים בפוליטיקאים של היום. אנו דנים באדם הפשוט ובממלכתו הקטנה - בבגדים שהוא לובש ובתפקידים שהוא עונד על מנת שה"עם" יסביר לו פנים, ברצונו לשלוט בחייו ובדרכים הרבות והמפותלות שבהן הוא משתמש על מנת "לשכנע" את המציאות לציית לו, לסור לחוקיו.

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home