תארו לכם שיכולתם לעשות בדיקת דם שתקבע מי יהיה הזיווג שלכם. אז הייתם הולכים למעבדה עם המועמד/ת לשידוך ונותנים דגימות דם, וחצי שעה לאחר מכן היו אומרים לכם כן או לא. נשמע מוזר? אך חישבו על כך: האם זו הדרך הטובה ביותר להתחיל מערכת יחסים? עד כמה רומנטי יהיה זה לומר "תשמעי, בדיקת הדם יצאה חיובית, אז כדאי שנתארס, לא?"

האמת היא שלא היינו מעריכים בן/בת זוג שנקבעו על ידי בדיקת דם. מה שהופך יחסים למשמעותיים הוא שזוהי בחירה הבאה מבפנים. אילו היינו מבססים מחויבות על הוכחות חיצוניות כמו בדיקת דם, הייתה לנו אמנם וודאות, אבל היינו מאבדים את תחושת חופש הבחירה. חופש הוא מרכיב חיוני של אהבה אמיתית, וודאות אינה כזו.

זו הסיבה מדוע הוכחת קיומו של השם אינה מועילה. השם רוצה שניכנס למערכת יחסים איתו באמצעות בחירה חופשית ולא מתוך הכרח. הוא ברא אותנו כיצורים חופשיים שיכולים להתכחש לו אם נרצה בכך. אין כוח חיצוני או טיעון או הוכחה שמאלצת אותנו לעבוד את השם. בגלל סיבה זו, אם אנחנו כן עובדים אותו, זוהי בחירתנו, זה בא מאיתנו, וזהו הבסיס ליחסים אמיתיים.

ישנן הוכחות הגיוניות רבות לקיומו של השם ואמיתותה של התורה. אך רוב האנשים מוכנים להכיר בהוכחות אלה רק לאחר שכבר בססו לעצמם יחס כלשהו אל הקב"ה, בדיוק כמו שרוב האנשים יראו את בני/בנות זוגם ככאלה רק לאחר שכבר יש להם מחויבות ליחסים ביניהם.

אם את/ה מחכה לראות שאכן מצאת את בן/בת זוגך יתכן שתישאר/י לעולם רווק/ה. ואם אתם מחכים להוכחת קיומו של השם, יתכן שתחיו לנצח בעולם מבודד. אמץ אל לבך את אי-הוודאות ופתח את לבך ליחסים אמיתיים. כאשר תעשה בחירה זו, תמצא הוכחה לאלוקים בתוך נפשך.