בס"ד                                                ערש"ק                                              כ"ד  במר חשון  תשע"ו

                      ליקוטי אור - בפרשה - חיי שרה

  "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה, וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת

אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ   "(כג, א-ב)

לפני שובו של אברהם אבינו מניסיון העקדה בהר המוריה, נתבשרה שרה שבנהּ יצחק נזדמן לשחיטה,

ובעת שהגיע שמועה זו לאוזנהּ פרחה נשמתה ממנה ומתה. שרה אמנו ע"ה נקברה במערת המכפלה

שנמצאת בקרית ארבע עד יום, הלא היא חברון עיר האבות, שנקראת כך על שם שנקברו בה ד' זוגות:

אדם וחוה, אברהם ושרה, רבקה ויצחק, ויעקב ולאה (ב"ר נח, ד:). ויש לדעת, שחברון היא ככלל הארץ

אשר נתן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ע"ה, שנאמר(בראשית טו, יח): "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת",

ומכאן שאין מקום לטענותיהם השקריות של בני ישמעאל, מה עוד שאברהם קנה את מערת המכפלה

בקניין גמור מעפרון החתי תמורת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

והנה, כאשר חזר אברהם אבינו ע"ה מהר המוריה שמע את הבשורה המרה והחל להספידהּ ולבכותהּ,

כמו שדרשו רז"ל (תנחומא ד): התחיל לקונן, ולומר: "אשת חיל מי ימצא, בטח בהּ לב בעלהּ" (משלי לא:)

דרשה צמר ופשתים - בין יצחק לישמעאל, שאמרה: גרש האמה הזאת ואת בנה וכו'. שכן חששה שיצחק

בנה ילמד ממעשיו של ישמעאל על שיצא לתרבות רעה, כמו שנאמר (בראשית כא, יב): "כל אשר תאמר אליך

שרה שמע בְּקֹלָהּ", היינו ה' יתברך אמר לאברהם שישמע בעצתהּ ויגרש את הגר וישמעאל, וזה שדרשו

חז"ל (שמו"ר א, א): שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. ולזאת זכתה בזכות יראת שמים שהייתה לה כל ימי

חייה, כפי שנסביר בהמשך בעזר החונן לאדם דעת.

ומכאן ניתן להבין שנפשה של שרה הייתה קשורה בנפשו של יצחק שהיה עיקר חייה, כמו שדרשו דורשי

רשומות על המילה 'ויהיו' שעולה כמניין ל"ז(=37) היינו גילו של יצחק בעת שנעקד שהרי ילדה אותו בגיל

צ'(=90) וכל חייה היו קכ"ז(=127). וזה שחזר הכתוב בסוף הפסוק: 'שני חיי שרה', היינו רמז לחיי שרה

וחייו של יצחק. ואפשר אולי שזה גם רמוז במילה 'שני' שהיא נוטריקון: שנולד יצחק היינו מעת שנולד

יצחק התחילה לחיות כעין חיים חדשים, שהרי אמרו חז"ל (נדרים סד): מי שאין לו בנים חשוב כמת (בדגש

על כ' הדמיון). כי כאשר יש לאדם בן צדיק בעל יראת שמים טהורה ומידות טובות אזי יש לו הכול. וזה

שנאמר (בראשית כד, א): "וה' ברך את אברהם בכל" ופירש רש"י ז"ל: 'בכל' עולה בגימטרייה 'בן', היינו

יצחק שהלך בדרכי אביו, ולכן זכה בכל הברכות כי ברכות לראש צדיק.

ונראה שצריך לבאר קצת מה סודה של שרה אמנו ע"ה שעלתה במעלות הקדושה והלכה מחיל אל חיל

כנ"ל, ועוד שזכתה שתיקרא פרשה על שמהּ, מה שלא זכו שאר האימהות. והנה, ידוע שחוה חטאהּ לה'

בעטיו של נחש בכך שאכלה מעץ הדעת, וכתוצאה מזה נצטוו הנשים על ג' מצוות, כמו שמצינו במדרש

 (תנחומא פ' נח): אמר הקדוש ברוך הוא: אדם הראשון תחילת בריותיי וכו', וחוה גרמה לו מיתה ושפכה את

דמו וכו', לכן תשפוך דמהּ ותשמור נידתהּ כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. מצות חלה מנין? היא

טימאה חלתו של עולם (היינו האדם הראשון שנברא מהאדמה והוא כדוגמת העיסה של החלה) וכו', לכן

מגבהת חלתהּ. הדלקת הנר מנין? היא כבתה נרו של אדם, וכתיב: 'נר אלוהים נשמת אדם' (משלי ה:),

לפיכך תשמור הדלקת הנר. והנה ידוע שג' המצוות הללו הם עיקר המצוות שנצטוו בהם הנשים בשביל

לשמור על חייהם, כמאמר חז"ל (שבת ב, ו): על שלש עברות נשים מתות בשעת לדתן, על שאינן זהירות:

בנדה, ובחלה, ובהדלקת הנר, והם בעצם ראשי תיבות חנ"ה. נמצא, שקיימת חובה קדושה על הנשים

שהן בחינת חוה שהייתה אם כל חי, לשמור ולקיים בדקדוק את ג' מצוות חנ"ה כנ"ל כי זה תיקונן, כידוע.

ומכיוון שיש חשיבות רבה מאוד לשמירת טהרת הבית כי זה סוד ויסוד תיקונו של חטא עץ הדעת כנ"ל,

הנה לכם מעשה שהיה הממחיש את זכויות של טהרת המשפחה. מעשה בזוג שגר בבאר שבע, שבמשך

17 שנות נישואיהם לא זכו לילדים. הם הלכו לרופאים, למגידי עתידות, וניסו סגולות שונות - ולא נושעו. 

סיפרו להם אודות המקובל האילקי רבי מרדכי שרעבי זצ"ל (רבו של מו"ר המקובל הרב אורי נורי

שליט"א מישיבת "נהר השלום" בירושלים), שעקרות רבות נפקדו בזכות תפילתו. האישה והבעל ביטלו

את הדברים במחי יד, אולם לאחר זמן שכנע אותם אברך מבאר שבע לעלות לירושלים אל הרב. אמר

להם הרב: נעשה לכם תיקון, ובעזרת ה' אני מבטיחכם כי בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים,

אך תנאי אחד קודם לכל, והוא - שתקפידו על שמירת טהרת המשפחה וצניעות האישה. בני הזוג חזרו

לבאר שבע ובעידודו של ידידם האברך החלו בלימוד ובקיום הלכות נידה, האישה אף שמרה על צניעות

לבושה. לאחר כחודש ימים התעברה האישה. משראו בני הזוג כי ברכת הצדיק מתקיימת בפועל לנגד

עיניהם, התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה. במלאת עשרה חודשים מיום בואם אל הרב, ילדה

האישה בלידה רגילה וקלה תאומים, וזאת לפליאתם של הרופאים שאצלם ביקרו בני הזוג במשך שנים. 

בהגיע היום השמיני ללידה, ערכו את הברית בישיבה של הרב שרעבי, וכבדו את הצדיק בסנדקאות.

הצדיק הרעיף על הילדים ברכות שמים, ולהורים איחל לגדל את ילדיהם לתורה, לחופה ולמעשים

טובים. (הרב שרעבי עמוד רמא)

ונחזור לפרשתנו. ועל דרך שדרשו חז"ל (עיין רש"י בראשית ג, כ): חוה זו חיה על שהייתה אם כל חי, בחינת

לשון נופל על לשון (צמד מילים בעלות הגיה דומה אך משמעות שונה), אפשר גם לומר בסייעתא דשמיא

ששרה זה שררה בחינת לשון נופל על לשון כנ"ל, דהיינו ששרה זכתה לשררה היינו לכבוד, כמו שאמרו

חז"ל (ברכות יג): 'שרה לכל העולם כולו', כי הביאה כבוד לכל העולם בזכות מעשיה הטובים אשר עשתה,

כמובא במדרש (תנחומא ד): 'ידיה שלחה בכשור' שהייתה נותנת מאכל לעוברים ושבים, 'כפה פרשה לעני'

שהייתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים וכו', ע"ש. אבל יחד עם זאת, אף על פי ששרה אמנו ע"ה היה לה

יופי בלתי רגיל, כמאמר חז"ל (ב"ב נח): הכול בפני שרה כקוף בפני אדם, יש לומר שבעיקר זכתה לכבוד

של אמת בעולם בזכות ששמרה על כבודהּ היינו על צניעותהּ, כמו שכתב הנשר הגדול רבנו הרמב"ם ז"ל

(בהלכות אישות יג, יא): שאין יופי לאישה - אלא ליישב בזווית ביתה, היינו עיקר היופי של האישה אינו חיצוני

אלא פנימי.

וזה שפירש רש"י ז"ל: 'בת כ' כבת ז' ליופי', היינו אף על פי שהגיע לגיל עשרים, לגיל שבו האישה בשיא

תפארתה והיא כיעלת חן, בכל זאת בחרה להתנהג כבת שבע ליופי כנ"ל, היינו בצניעות הראויה לבת מלך.

ולא רק זאת, היינו שאף על פי ששרה מעלתה הייתה יותר מאברהם בנבואה כנ"ל מיעטה את כבודה, שכן

ידעה שאישה טובה עושה רצון בעלהּ כי זה כידוע גם חלק מתיקון חטא עץ הדעת כנ"ל, בבחינת ( בראשית ג,

טז): "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", ולפיכך התבטלה בפני רצון בעלהּ שהיה לה כאב המון גויים.

והנה, עוד ידוע שגם בעת שהייתה בת ק' לחטא היינו ברת עונשין (כי רק לאחר מתן תורה מגיל כ' היו בר

עונשין, שכן לפני עד ק' לא היו בר עונשין) והיופי שלה היה כאישה בגיל כ' כנ"ל, עדיין שמרה על כבודה

כבצעירותהּ כמו בת כ' כבת ז' ליופי, היינו בצניעות כנ"ל.

ועל פי המורם לעיל, אפשר גם להסביר למה נכתבה דייקא האות כ' זעירא(=קטנה) במילה 'לִבכֹּתָהּ' ולא

את אחרת כי האות כ' רומזת לכתר העליון שהוא בבחינת כבוד, כמובא בספרים הקדושים. היינו, בעבור

ששרה אמנו ע"ה שמרה על כבודה אשר בא מצניעותה כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית יח, ט): "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ

וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" ופירש רש"י ז"ל: להודיע שצנועה הייתה, זכתה לכבוד עליון בחינת כתר עליון. ולפיכך,

נכתבה האות כ' קטנה היינו שנכנסה 'פנימה' מהשיטה(=מהשורה), רצה לרמוז אולי שבזכות ששרה אמנו

ע"ה שהייתה מורגלת להיות פנימה באהל, בבחינת (תהילים מה, יד): "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", ניתן לה

כבוד של אמת בב' העולמות שהרי סוף הכבוד לבוא. ואפשר שזה גם נרמז באות כ' שעולה בחשבון קטן ב',

רצה לרמוז אולי שעל מנת שהאישה תזכה לכתר העליון שהוא בחינת כבוד אמת בב' העולמות בזה ובבא,

היא צריכה לשמור על צניעותה כנ"ל, כמו שדרשו חז"ל (ב"ר נח, א): מה צורך לומר 'שני חיי שרה' באחרונה,

לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא. ועל כן גם אברהם לא בכה עליה

אלא מעט כי ידע את כבודהּ העליון בשמים.

ובזכות צניעותה של שרה אמנו ע"ה הצליחה לשמור בשלמות את ג' מצוות חנ"ה כנ"ל כל ימי חייה ובפרט

שנטלטלה מפרעה לאבימלך, כידוע. וזה שדרשו חז"ל (שם): 'יודע ה' ימי תמימים' (תהילים לז:) זוֹ שרה שהייתה

תמימה במעשיה, היינו שמעל הכול שמרה בשלמות את המצוות השייכות באישה כי הם עיקר התיקון על ידי

שידעה בחכמתה לנווט את כבודה הרם פנימה כנ"ל, ובכך בעצם תקנה את חטא חוה בשורשו היינו חטא עץ

הדעת, כמובא בספרים הקדושים. וזה שפירש רש"י ז"ל: בת ק' כבת כ' לחטא וכו', היינו אע"פ שבזקנותה

נעשה לה נס וחזר לה אורח כנשים כנודע, לא הקלה בדבר ודקדקה קלה כבחמורה ביתר שאת וביתר עוז

כפי שהייתה בנערותהּ כבת עשרים כנ"ל. והראיה לזה היא שיצחק אבינו ע"ה הביא את רבקה לאוהל שרה

דייקא כדי לבדוק האם היא כדוגמת אמו בג' מצוות הנ"ל, כמו שכתוב (בראשית כד, סז): "ויביאה יצחק האהלה

שרה אמו" ופירשו חז"ל (ורש"י שם): שכל זמן ששרה הייתה קיימת, היה נר דולק מערב שבת לערב שבת,

ברכה מצויה בעיסה - חלה, וענן קשור על האוהל - סימן טהרה, שאין השכינה שורה אלה במקום של טהרה,

ומשמתה פסקו - וכשבאת רבקה חזרו.

ולכן דע, שהכבוד שהשיגה שרה אמנו ע"ה בב' העולמות כנ"ל הוא בזכות שהיה לה יראת שמים, בבחינת

(משלי לא:): 'אישה יראת ה' היא תתהלל'. וזה שדרשו חז"ל (בר"ר נח, ג): רבי עקיבא היה יושב ודורש, והציבור

מתנמנם ביקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבוא אסתר

שהייתה בת בתה של שרה, שחייתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות. ולכאורה

לא ברור מה הקשר בין הדברים, ואיך בדיוק ביקש לעוררן בזה? אלא אפשר שרצה לבקש מהם שילמדו

מהנשים הצדקניות הללו שרה ואסתר המלכה, שזכו שתהייה פרשה ומגילה על שמם בזכות יראת שמים

שהייתה להן. כי על ידי היראה שלהן זכו לשמור על כבודן כנ"ל, וע"י כך שמרו בשלמות על ג' מצוות חנ"ה

שאישה חייבת בהם כנ"ל. שכן ידוע, שגם אסתר המלכה הייתה צנועה כשרה, ואף שמרה בשלמות על ג'

מצוות חנ"ה כנ"ל, ובעיקר בבית המלוכה של אחשוורוש, כמו שכתוב (אסתר ד, ד): "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד"

ופירשו רז"ל: שפירסה נידה, ובזכות זה גם נשמר לה החן המיוחד שמשך עליה ה' יתברך, כמו שכתוב (אס

תר ב, טז): "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל-רואיה" וכו', ודרשו חז"ל (אסתר רבה ו, ט): כאיקונין הזה, שאלף

בני אדם מביטים בה, והיא ערבה על כולם בעיני העליונים ובעיני התחתונים. ואפשר אולי שזה חנ"ה היינו

אותיות חן ה'. ועל כן, נבחרה להיות המלכה תחת ושתי אשר מלכה על קכ"ז מדינות, כמו שכתוב (שם, יז):

"וישם כתר מלכות בְּרֹאשָׁהּ" וגו', וזה בבחינת כתר עליון כנ"ל. נמצא, ששרה אמנו ואסתר המלכה ע"ה זכו

למה שזכו כנ"ל, רק בזכות יראת ה' שהייתה בהן.

ובזה רצה לרמוז להם שעל מנת שיתעוררו משנתם שנגרמה מהכשתו של הנחש שהוא היצר הרע שכל

שתפקידו להרדים את האדם בעבודת השם, הם צריכים שיהיה להם יראת ה' בבחינת: 'אישה יראת ה'',

היינו שילמדו קל וחומר משרה אמנו ע"ה ואסתר המלכה שלמרות שהם לא מצוות בהרבה מצוות כגבר

שהרי הם פטורות מכל המצוות שהזמן גרמא וכו', ובכל זאת הם התעלו במעלות הקדושה והיראה ועל ידי

כך שמרו את עיקר המצוות של האישה. ועל כן, זכו בסוף חייהם לכבוד של אמת, בבחינת (משלי לא, כה):

"וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן". וזה שפירש רש"י ז"ל: 'שני חיי שרה - כולן שווים לטובה' היינו ביראת שמים כל

ימי חייה, ולפיכך, זכתה לטוב הנצחי היינו בעולם הבא, בבחינת (תהילים לא, כ:): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ

לִּירֵאֶיךָ". ואם תקשה לומר, אזי למה רצה לעוררם במעשה נשים צדקניות ולא מעשה אבות וכיוצא בזה.

אלא הטעם הוא שנתן להם דוגמא מהאישה דייקא כי האישה משולה לתורה, כמו שכתוב (משלי לא): 'אשת

חיל' ופירש רש"י ז"ל: 'היא התורה', ובשביל להשיג את קניין חכמת התורה שזה עיקר חיוב מצוות הגבר

צריך יראת שמים, כמו שכתוב (תהילים קיא): "ראשית חכמה יראת ה'", שכן רק על ידי יראת שמים יתעוררו

משנתם בשביל להשיג את חכמת התורה ויזכו לכל טוב סלה. אמן ואמן.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות חס ושלום,

כאשר רבים נכשלו ונפלו אוד על ידי חכמתם, חטאו והחטיאו את הרבים רחמנא לצלן, והכל על ידי חכמתם

הרעה. כי עיקר היהדות הם לילך בתמימות בפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה שיהיה

שם ה' יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו - לאו,

ואז בוודאי לא יכשל לעולם(סימן תמימות, אות ג).

                                                           "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה