"ויהי כי זקן יצחק" וגו' (בראשית כז,א) 'אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: הִגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו קֹדֶם לְחָמֵשׁ שָׁנִים וּלְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים יִדְאַג מִן הַמִּיתָה, שֶׁכֵּן יִצְחָק אָמַר אִם לְשָׁנָיו שֶׁל אַבָּא אֲנִי מַגִּיעַ עַד עַכְשָׁיו מִתְבַּקֵּשׁ לִי, אִם לַשָּׁנִים שֶׁל אִמִּי אֲנִי מַגִּיעַ: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי"' (בראשית רבה פרשה סה פסקה יב) לכאורה לא מובן מה יצחק חושש שהגיע קרוב לימי שרהאמו, הרי שרה לא מתה מוות טבעי אלא מהצער של העקידה ('… מהיכן בא? מהר המוריה, ומתה שרה מאותו צער, לפיכך נסמכה עקידה ל"ויהיו חיי שרה"' [ב"ר פרשה נח פסקה ה]). אז מה יש לו לחשוש מהמוות?- בפשטות י"ל שאמנם מתה מצער, אבל בכ"ז זה מראה על זמן מיתה. אולם ניראה יותר מזה, שלכן התורה הקדימה ”ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה" (כו,לה) '"ותכהין עיניו" מה כתיב למעלה? "ותהיין מרת רוח ליצחק” ואח"כ "ותכהין עיניו”, מפני הכעס שהיה מכעיסו. לפי שהשכינה הייתה שרויה בביתו של יצחק, עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם, ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק, והיה רואה יצחק ומיצר. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מכהה את עיניו, שלא יראה ויוסיף צער, לפיכך "ותכהין עיניו”' (תנחומא "תולדות" סימן ח). מימלא גם ליצחק היה צער, ממעשיהן של נשות עשו, לכן דימה את עצמו לאימו שגם היא מתה בהקשר לבנה. ועוד שהתעוורותו של יצחק קרה גם בעקבות 'ד"א, כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו' (רש"י כז,א) ולכן ראה את ההקשר לעקידה ולמיתת שרה, ומימלא פחד שמא הגיע זמנו. אולי לכן נאמר "וצודה לי צידה" (כז,ג) שה-ה' מיותרת, לומר שבקש יצחק שעשו יתרחק מהרשעות של נשיו שעבדו ע"ז, ולכן ביקש שיכין לו קרבן שבכך יקרב עצמו לקדושה. לכן ביקש שני גדי עיזים 'פסח היה, האחד הקריב לפסח, והאחד עשה מטעמים' (רש"י כז,ז) שבקרבן פסח הדגישו בנ"י שהם לא עובדים לע"ז כמצרים, ולכן גם יצחק רצה בכך לקרב את עשו. לכן נאמר עם ה' שנישמע "צידה" שיכין לו צידה לדרך לעוה"ב, ע"י שלא יהיה פגם בבנו, ולכן רמז לו עם ה-ה' לצידה לדרך אם ימות, וגם לעניין של 5 שנים שיש ליזהר מהמוות, ובכך גם רמז לו על שמעשיו מקרבים את מיתתו. כיון שעשו היה מהדר מאוד במצוות כיבוד אב ('אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא וְלֹא שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ עֵשָׂו אֶת אָבִיו. אֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא הָיִיתִי מְשַׁמְּשׁוֹ בִּבְגָדִים מְלֻכְלָכִין, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הָיִיתִי יוֹצֵא בִּבְגָדִים נְקִיִּים. אֲבָל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו לֹא הָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, אָמַר: אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַבָּא לִהְיוֹת מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת' [ב"ר פרשה סה פסקה טז]) רצה יצחק בכך למושכו לקדושה, ולכן רצה דרך עשיית קרבן (מעבר לעניין שהבכור הוא הכהן [שמסביר מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא', שלכן נתן יצחק לעשו לעשות את הפסח, וכיון שעשו ניפסל מלהקריב יעקב ורבקה פעלו למנוע ממנו להקריב, בקניית הבכורה.. ראה שם) כיון שהכהן לבוש בגדים מיוחדים, שזהו הבגדים של עשו שנתנה רבקה ליעקב: '"ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית" מהו החמודות? שהיה משמש בכהונה גדולה'. (יר' מגילה פרק א הלכה יא). אצל עשו ההידור שעשה בכיבוד אב זה 'בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות' (ב"ר שם) מימלא רצה יצחק למשוך את עשו לקדושה ע"י חלק הקדושה שנישארה בו, מצוות כיבוד אב, למשכו דרך שם בעניין הבגדים לבגד כהונה, שיפנה לעבוד את ה' בקרבנות ולא לע"ז כנשיו, ע"י אמירה שבכך יצילו מלמות מוקדם,בכך קיווה שישוב בתשובה ויחול בו כמו בפסח מצרים. לכן גם האות ה' מסמלת את 5 הימים שמזמן לקיחת השה (בי' ניסן) במצרים עד לאכילתו בפסח, שבזמן הזה הוכיחו את הבדלם מעובדי הע"ז. לכן מובן שיצחק מריח את ריח גן עדן כשחושב שזה עשו ('"וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו” אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁרֵיחוֹ קָשֶׁה מִן הַשֶּׁטֶף הַזֶּה שֶׁל עִזִּים, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ"? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אָבִינוּ יַעֲקֹב אֵצֶל אָבִיו נִכְנְסָה עִמּוֹ גַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דַּאֲמַר לֵיהּ: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה", וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו נִכְנְסָה עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן"'. ב"ר פרשה סה פסקה כב) והרי אצל עשו יש ריח גיהנום, אז איך חשב שזה עשו (הרי בטח ידע מריח זה בדר”כ)? אלא מוכרחים לומר שחשב שעשו שב בתשובה ולכן הוא מקושר לגן עדן. אבל בעצם עשו נישאר עשו (ולכן ניכנס עמו ריח גיהנום) וכל זה היה להטעות את יצחק כדי שיחול על יעקב שלמות הברכות וההמשכיות של קדושת יצחק, כמו שברכו יצחק, וזהו '"ותכהין עיניו" למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך' (תנחווצא "תולדות" סימן ח).