התורה שבכתב, שעליונותה ונצחיותה קיבלו תוקף מחמת המסורת שבידינו שהיא היא תורת משה, הריהי "קצה קרחון" של מסורות רחבות המפרשות את הסיפורים המכוננים. חלקם הולכים ומתגלים, הולכים ומבצבצים במקומות בהם ישנו תיאור חוזר לאירועים אלו בחומש, ובדברי הנבואה והכתובים. נוכל לשער, שחלקם אף לא נגלה לנו כלל, ואולי "שרידים" מהם משוקעים במדרשי חז"ל ובפרשנות הקבלית.

נוכל אם כן לראות בתנ"ך עצמו את המקור הפרשני הראשוני לאירועי יסוד מכוננים, ציוויים וביטויים ייחודיים, החוזרים ו'מהדהדים' במקומות אחרים בתורה ובדבריהם של נביאים. בכל אותם מקומות נוכל לזהות מקבילות רבות הן בתוכן, הן בלשון והן בסגנון למקור הראשוני. אולם לאחר ניתוח מדוקדק, יבלטו בין אותם פרטים דומים גם נקודות בהם יש שוני או תוספת שאינה מוזכרת בסיפור המקורי-הראשוני.

הקוים הדומים מעידים שאכן יש במקור המאוחר השתקפות בבואתו של המקור הראשוני המכונן, ואילו כל אותם תוספות או נקודות שיש בהם שוני, ניתן להניח שהן משקפות מסורות נבואיות, הנותנות זוית אחרת, פן שונה לאותו אירוע עצמו, או תוספת הממלאת 'פערים' שאינם מפורטים בסיפור המקורי.