אחד הסיפורים התמוהים ביותר בפרשה הוא תיאור פגישתם של יעקב ועשיו. לאחר שנים רבות של בריחה מעשיו והסתתרות בחרן, ה' מצווה את יעקב לשוב לארץ כנען. יעקב אבינו שבשנים שעברו הספיק להינשא ולהוליד ילדים, עושה את דרכו חזרה לכנען. יעקב יודע שעשיו עלול לרצות להזיק לו והוא שולח אליו שליחים לרצותו. השליחים מעדכנים את יעקב בעובדה שעשיו צועד לקראתו בליווי צבא של ארבע-מאות חיילים. יעקב מתיירא מאוד ומתפלל לפני בורא עולם שיעזור לו ויושיע אותו מאחיו, ומכין מנחה לשלוח לעשיו. בלילה שלפני פגישתו עם עשיו, התורה מספרת לנו שיעקב נאבק עם "איש" במשך כל הלילה, מאבק קשה ומר ממוות – בלא ששום צד מצליח לגבור על משנהו. בעלות השחר אותו האיש רוצה לברוח, אולם יעקב מודיע לו שעד שהוא לא מברך את יעקב, הוא אינו משוחרר. בתגובה, האיש משנה את שמו של יעקב ל"ישראל" ונעלם. למחרת, העימות הצפוי בין עשיו ליעקב מתהפך לחיבוקים, נשיקות ומפגש היכרות.
סיפור זה מעורר שאלות רבות. האחת, אם עשיו מעוניין בפגיעה ביעקב, מדוע הוא מחכה עד לחזרתו של יעקב לכנען? (חשוב לציין שעשיו עצמו שכן באותו הזמן בהר שעיר – באדום) שאלה מתבקשת שניה היא לגבי זהותו של אותו איש מסתורי שלחם עם יעקב בלילה. מדוע אותו האיש חייב להיעלם בבוקר, משום מה דווקא הוא משנה את שמו של יעקב ולמה יעקב נלחם איתו לבדו בלי עזרה של אף-אחד מילדיו (שהיו כבר אנשי חייל יודעי צבא, כמו שמתברר במעשה דינה ושכם). ושאלה אחרונה- מדוע העימות הצפוי בין עשיו ליעקב מסתיים במפגש משפחתי מרגש?
נקדים הקדמה קצרה שתעזור לנו להבין בעז"ה את העניין. עשיו ויעקב אינם שני אחים הכועסים אחד על השני. המאבק בינהם הוא מלחמת חיים ומוות בין שתי תפיסות עולם מנוגדות. מלחמת בני אור בבני חושך.
יש אמונות המתייחסות לחיים במבט רוחני לחלוטין, ואינן רואות שום צורך בגשמיות, וישנן שיטות הסוברות כי העולם גשמי לחלוטין ואין מקום לחיפוש רוחני. לעומתם, מלמדת אותנו היהדות על שילוב רוחניות וגשמיות, על קישור עולם הזה בעולם הבא, על עבודת ה' מתוך הארץ ועל השבחת הארץ ע"י עבודה לבורא.
המקום המסמל את החיבור המושלם בין שמיים וארץ, רוחניות וגשמיות – הינו ארץ ישראל. מצד אחד- ארץ גשמית: קרקע, שמים ומיים. ומצד שני- ארץ הקודש, הארץ בה שוכן ה' תמיד.
עשיו מסמל את הייחס הגשמי המוחלט לעולם – ביחס זה הוא מאמין ואותו הוא מייצג. עשיו מסוגל להסכים לכך שיעקב יחיה בארץ זרה, אולם כשיעקב שב לארץ כנען, מקום בו הוא יוכל להגיע לשלימות קישור הגשמיות והרוחניות – עשיו מכריז עליו מלחמה. מלחמה זו הינה רוחנית-השקפתית ביסודה, ולכן מגיע אותו "איש" מסתורי להאבק ביעקב. חז"ל מגלים לנו (דבר המוכח מהפסוקים) ש"איש" זה היה מלאך – "שרו של עשיו", כלומר השורש הרוחני של "תפיסת העולם העשיות". במאבק רוחני זה אכן יעקב נאבק לבדו, כמסמל את השקפת העולם היהודית, ואף אחד מהצדדים לא גובר על יריבו. המלאך, המצליח ברגע האחרון לפגוע בירכו של יעקב נאלץ להעלם בעלות השחר, אולם יעקב מאלץ אותו לברך אותו. המלאך קורא ליעקב את השם "ישראל", ובעצם ממיר את שמו משם פרטי, לשם כללי. כלומר: מכיר בזכות הקיום של עם ישראל, בניו של יעקב- עם המשלב רוחניות וגשמיות.מכיוון שכך, אף המאבק הצפוי עם עשיו איננו מתקיים, ויעקב ממשיך בדרכו לארץ כנען.
נמצאים אנו בדור גדול ועצום, דור הזוכה לשוב לארצו ולשכון בה. שיבת ציון עוררה כעס גדול מצד האומות והם מנסים לפגוע בנו. הן תרבותית, הן פיזית, והן כלכלית ורוחנית. חובה עלינו לזכור כי מאבק זה הינו מאבק רוחני. מלחמת בני אור בבני חושך. כמובן, אסור לנו לנטוש את כלי המלחמה הגשמיים ולכתת חניתות למזמרות (שכן יעקב מתכונן אף הוא למלחמה פיזית), אולם עלינו לזכור כי המאבק האמיתי הוא תרבותי-רוחני.
לכן, אנו ננצח רק כאשר נבין ונגשים באמת את מטרת היותנו בארץ – חיבור גשמיות ורוחניות. חיים פיזיים המקושרים לתורה ומצוות, למסורת ואמונה. אם ננהג ככה ונגשים את היותנו בארץ – המפגש עם עשיו יהפוך לחיבוקים ונשיקות במקום מלחמה.

שבת שלום!