בס"ד                                                ערש"ק                                                   י'  במר חשוון  התשע"ו

                        ליקוטי אור - בפרשה - נח

" וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ "(יב, א)

לאחר המבול נפוצו בני האדם משלושת בניו של נח: שם, חם ויפת. כאשר עברו להם עוד עשרה דורות מנוח

ועד אברהם אבינו ע"ה שהיה מזרעו של שם. ובדרך אגב, מכאן גם מקור המילה 'אנטישמי' פירוש: נגד זרעו

של 'שם' היינו אברהם אבינו. כי הוא היה הראשון שהחל להפיץ בעולם את האמונה באדון האדונים שחותמו

הוא אמת, ועל ידי כך ניפץ לבני האדם אשר בחרו לחיות בצד האחר היינו השקר, כל מיני מיתוסים ואמונות

כוזבות שאין להם בסיס כי השקר הוא יסודם. וזה הטעם לשנאה הגדולה שהתפתחה כנגד אברהם אבינו

וזרעו אחריו כי בהפיצו את דבר ה' בעולם דחה האור את החושך והאמת התגלתה, מה שמחייב את שומעי

לקחו לזנוח את דרך החושך שהוא בחינת שקר.  

והנה, ידוע שאברהם אבינו ע"ה גדל בביתו של אביו תרח שהיה מושתת על עבודה זרה וכפירה בה' יתברך,

כמו שדרשו חז"ל (בר"ר לח, יג): תרח עובד צלמים וכו', ע"ש. ולפיכך, אפשר לומר שהוא היה בגדר של 'תינוק

שנשבה', כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות ממרים פ"ג): בני הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו

במינות וגידלו אותן עליו, הרי הן 'כתינוק שנשבה' לבין הגויים וגדלוהו הגויים על דתם שהוא אנוס. ושאל

אותי בני חביבי בן יקיר לי, לפני שמש ינון שמו הי"ו, אם הוא היה בגדר 'תינוק שנשבה', איך בכל זאת יצא

ממנו אברהם אבינו ע"ה? והשבתי לו על דרך הפשט, שלכל אדם יש בחירה חופשית האם לבחור באמת או

בשקר, באור או בחושך, ואכן אברהם אבינו ע"ה אף על פי שנולד לבית של כפירה בה' בחר בדרך האמת

והטוב, עוד בהיותו בגיל צעיר, כמו שאמרו חז"ל (נדרים לב, בר"ר כו, ה): בגיל שלוש הכיר אברהם את הקב"ה.

וזה שדרשו חז"ל (בר"ר לט, א) על הפסוק (תהלים מה): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ, וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ"

משל לאחד, שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!

הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם

הזה בלא מנהיג?! הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. ונראה שיש לדקדק ולהבין מי היא אותה

'בת' שהפסוק מדבר עליה, ואיך היא מתקשרת לדברי המדרש הנ"ל.

ובשביל כך נקדים  תחילה את הכתוב בזוהר הקדוש (פ' לך לך): 'לך לך מארצך' הכוונה על הנשמה הקדושה

אשר יורדת לשכון בגופו של האדם. ובעניין זה חזו עייני בדבריו המאירים של מוהרנ"ת (רבי נתן תלמידו

של רבי נחמן מברסלב) שישפכו לנו קצת אור בעניין, כפי שמובא בספרו הזך "ליקוטי הלכות" (ע"פ חושן משפט,

גניבה ה, ז): רק להמשיך עצמו אל נקודת האמת לאמיתה המושרשת בו מצד נשמתו שהיא חלק אלוקַ ממעל,

שהוא עצם האמת. וזה עיקר עצמיות האדם, כי כשאומר האדם: "אני", או "לי", או "לך" מכוון הכל על עצם

האדם שהוא נשמתו, ולא על הגוף שנקרא רק בשר ודם. וזה בחינת: "ויאמר ה' אל אברם לך לך" שנאמר

'לך' דווקא, לעצמיותך שהוא רק נקודת האמת לאמיתה המושרשת בך. וזה: "מארצך וממולדתך ומבית

אביך", כי צריך לפנות שכמו ולהטות לגמרי מכל השקרים והבלבולים הנאחזים בו מצד הארץ (מארצך)

שנתגדל בה או מצד ההולדה (ממולדתך) או מצד המשפחה (ומבית אביך), רק ימשוך עצמו אל נקודת

האמת לאמיתה, ואז יזכה לבוא אל תכליתו הנצחית, שזה בחינת 'אל הארץ אשר אראך', וע"י כך משיב

את הגניבה מהבעל דבר(=היצר הרע) שהוא ראש כל הגנבים, כי תפקידו להסית את האדם מדרך האמת

ובכך לאבדו מן העולם וכו', עכת"ד, ע"ש.

היינו אדם צריך להתבונן בנקודת האמת שבו שהיא בעצם הנשמה המושרשת בו על ידי יוצרו שהוא השם

יתברך, כי ברגע שיבין בדעתו שאין הגוף יכול להחיות את עצמו ללא הנשמה, שהיא חלק אלוקַ ממעל, על

ידי כך ימשוך עצמו לאמת, היינו לרצון הנשמה שהיא באה לעשות את רצון בוראה בגוף ממש בעולם הזה.

וזה שנאמר: 'שמעי בת' היינו רמז שהאדם צריך להשמיע לעצמו שהנשמה שלו נקראת בת מלך, כמובא

במדרש (קה"ר ו, ו): וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל

מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם

כלום לה! למה? שהיא מן העליונים!. וזה: 'וראי' היינו תראי שהעולם הזה מעיד על עצמו שיש לו בורא

שהוא מנהיג את העולם, ולכן בחרי בדרך האמת. וזה: 'הטי אזנך' לשמוע דברי תורה שהם המזון של

הנשמה, כידוע. אך בשביל להגיע לאמת לאמיתה צריך לפעמים 'וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ' היינו הסביבה

בה האדם גדל, ואפילו לפעמים צריך לעשות ויתורים כואבים יותר, היינו לעזוב את בית אביך בו גדלת,

כי לא תמיד הסביבה והבית בו גדלים הולכים בדרך האמת, שעיקרהּ זניחת תאוות העולם הזה ותיקון

המידות.

ועתה, אפשר להבין כוונת הפסוק 'שמעי בת' וגו' והקשר שלו לדברי המדרש כנ"ל, היינו אברהם אבינו

ע"ה משך עצמו אל נקודת האמת שבו, שהיא בעצם נשמתו שנתן לו בוראו, ועל ידי כך אף על פי שגדל

בסביבה ובבית אביו שהשקר הוא יסודם כנ"ל, החליט לזנוח את דרכם, כי בחר לחפש ולדרוש לעצמו את

האמת לאמיתה. ומכאן והלאה התחזקה בו גם האמונה שלא השמש או הירח או כל דבר אחר בעולם שהם

בבחינת 'הטבע' מנהלים את הבריאה. אלא רק הקדוש ברוך שהוא בעל העולם כמשל הבירה כנ"ל, ובטובו

מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולכן, היה מוכן למסור נפשו על האמת, כמובא במדרש (בר"ר לח, יג:)

שקָבַל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שֶכִּתֵת את צלמיו, והשליכו לכבשן האש כי לא רצה להשתחוות

לעבודה זרה שלו, ונעשה לו נס ויצא ללא פגע כי הצילו ה' יתברך בעצמו. ועל ידי כך השיב את הגניבה

מהבעל דבר כנ"ל.

אך לא רק זאת, אלא ברגע שגילה את האמת קיבלהּ בלב שלם, היינו קיבל על עצמו עול מלכות שמים

בשלמות, כמו שדרשו רז"ל (תנחומא א): באברהם שדקדק על המצוות ושמרו בביתו אפילו עירובי תבשילין

(מצווה דרבנן), ועל כך נקרא אוהבו, שנאמר: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מא:). ומכיוון שהאמין בזה בכל

רמ"ח אבריו החל להפיץ את האמת והאמונה בא-ל אחד, מגוי אל גוי, וממלכה לעם אחר. ועל זה שדרשו

חז"ל (בר"ר פל"ט, א) על הפסוק (שיר השירים, א): "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך", למה היה אברהם

אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון(=שמן מור) מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזווית, ולא היה ריחו

נודף. כיון שהייתה מיטלטלת, היה ריחו נודף. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, טלטל עצמך

ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם כולו. והנה ידוע, שאבותינו הקדושים סללו לנו את הדרך בה נלך,

ולכן אדם שנולד לבית שיש בו מינות וכפירה בה' יתברך הרי הוא אנוס ובגדר 'תינוק שנשבה' בחינת

אברהם אבינו כנ"ל, ולכן אל התייאש ויחתור לאמת כנ"ל ויעשה תשובה, והבא ליטהר מסייעין בידו (יומא

לח:), וזה בבחינת: 'מתי מעשי יגיעו למעשה אבותי', ובכך יזכה להביא עצמו אל תכליתו הנצחית כנ"ל.

וראיתי לנכון, שאין מקום יותר מתאים מזה כדי להביא דוגמא גם בימינו להפצת האמת והאמונה וקירוב

הרחוקים לדבר ה'. והנה מעשה שהיה בעת שהתגורר מרן עובדיה יוסף זצ"ל בשכונת הבוכרים בירושלים:

הגיע לביתו בליל שבת הגאון רבי צבי סימן טוב, וסיפר לו שיש יהודי אחד שיש לו חנות בשכונת הבוכרים

והבנים שלו לומדים מקום שאין בו יראת שמים מספיק, ניסינו לשכנע אותו שישלח אותם לתלמוד תורה

ואינו רוצה, אולי אם כבוד הרב ילך אליו והוא ישתכנע. הרב שמע כך והחליט לצאת מיד למרות הקור

הירושלמי ששרר בחוץ, הרבנית ע"ה אמרה לו איך תצא בכזה קור, אך הוא טען כי בעניינים רוחניים

סיכמנו שאני קובע. וכן זה עניין של הצלת נפשות אני יוצא, מרן זצ"ל ישב אצל היהודי ודיבר על ליבו,

הדברים נכנסו לליבו והחליט להעביר את כולם לתלמוד תורה חוץ מהבכור שהחל ללמוד כל מיני מקצועות.

לאחר זמן נפטר היהודי הזה וכשמרן זצ"ל הלך לנחם את בניו התפעל שראה שם חמשה בנים כולם

רבנים אחד רב עיר אחד דיין וכו' חוץ מאחד, כלומר זה שבחר שלא לעבור לתלמוד תורה.   

וזה בבחינת (בראשית יב, ה:) 'את הנפש אשר עשו בחרן', וכפי שפירש רש"י: 'שהכניסן תחת כנפי השכינה'

היינו קירוב הרחוקים לדבר ה', כמו אברהם אבינו ע"ה, ועל ידי כך יתגדל שמו של הקב"ה בעולם בזכות

מעשיו, והתקיים גם בו הפסוק(תהילים מה, יב): "ויִתאַו המלך יָפיֵך" וגו'. ולא בכדי הסתלק מאתנו מרן זצק"ל

בסערה השמימה לגנזי מרומים ביום המר והנמהר בג' במר חשוון בסדר פרשת 'לך לך' כי תמיד צריך

להסתכל על מה שעובר על האדם בחייו וכן במותו, ביחס לזמן שבו אנו קוראים את התורה כי הכול כתוב

בה אם בצפונות ואם ברמזים. ורמז לכך נמצא בשמו של מרן זצ"ל 'עובדיה יוסף' שעולה כמניין 'אברהם'

כולל האותיות כי הוא בחינת אברהם אבינו ע"ה שגילה כבוד מלכותו בעולם בחייו ובמותו!.

ונחזור לפרשתנו, אמרו חז"ל (אבות ה): עשרה ניסיונות התנסה בהם אברהם אבינו, ואפשר אולי שמספר זה

נרמז בכתוב 'לך לך' שעולה בגימטרייה קטן כמניין י'. ודרשו חז"ל (תנחומא ג): ניסיון הראשון כניסיון האחרון.

ניסיון הראשון 'לך לך מארצך', ניסיון האחרון 'לך לך אל ארץ המוריה', היינו עקדת יצחק. ולכאורה לא

מובנת ההשוואה ביניהם שהרי בניסיון הראשון הוא בסך הכול נצטווה לעזוב בגיל 75 את ארצו ומולדתו

ואף את בית אביו, וזאת לאחר שכבר הכיר את בוראו בגיל צעיר כנ"ל, לעומת הניסיון האחרון שבו נצטווה

להקריב את בנו יצחק כקורבן לה', כנודע. אלא שעל פי דברנו שנאמרו לעיל אפשר להסביר, היינו שאף על

שבב' הניסיונות הנ"ל היה צריך לעזוב את הקרובים לו מאוד לנפשו כנ"ל תמיד משך עצמו לנקודת האמת

שהיא הנשמה שמושרשת בו שכל רצונהּ לעשות רצון בוראהּ, ולכן לא שם לב לבעל דבר שניסה להסית

אותו מלקיים את רצון יוצרו ובכך זכה לרוב ברכות, שנאמר: 'ואעשך לגוי גדול' היינו שיזכה לבנים ובני

בנים, 'ואברכך' היינו שהברכה בממון תשרה בביתו, 'ואגדלה שמך' היינו שיראו את הבנים והברכה שיש

בכל מעשה ידך יתגדל שמך בפני הסובבים אותך, וכולם יכירו וידעו שהדרך שבחרת היא האמת היחידה.

ועל ידי זה הביא עצמו גם אל התכלית הנצחית, אשרי המאמין. יהי רצון מלפניו שנזכה להמשיך להפיץ את

דבר ה' בעולם ולדבוק באמת ובאמונה בה' יתברך בחינת אברהם אבינו ע"ה ועל ידי זה נקרב את הגאולה

השלמה ברחמים גדולים, אכי"ר.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

אפילו מי שהוא נע ונד, ובא לפעמים למקומות שרחוקים מאוד מעבודת השם יתברך, כגון בבתי רשעים,

ואפילו בבתי עכו"ם(עובדי כוכבים ומזלות) וכיוצא, אף ע"פ כן יש כוח לישראל להעלות ולהרים כל אלו

המקומות להשם יתברך. על כן עליו לעשות את שלו, להמשיך את עצמו להשם יתברך בכל מה שיוכל

בכל מקום שהוא (סימן טלטול ונסיעות לדרכים, אות ו).

                                                           "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה