"ויען אברהם ויאמר הנה הא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי אפר ועפר" (בראשית יח,כז) 'אמר רבא: מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה (בראשית יח, כז) "עפר ואפר", לא זכתה תחזור לעפרה. דריש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" זכו בניו לב' מצות, אפר פרה ועפר סוטה. והאיכא נמי עפר כיסוי הדם? התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא. דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו (בראשית יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לב' מצות, חוט של תכלת ורצועה של תפלין. בשלמא רצועה של תפלין, דכתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא ר"א הגדול אומר: אלו תפלין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא: היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר", וכתיב (יחזקאל א, כו) "כמראה אבן ספיר דמות כסא"' (סוטה יז,א). הקשה הת"ת מה זה משנה שאין הנאה, הרי גם מצוה היא זכות, ועוד שבהמשך לומד לתפילין וציצית שבהם אין הנאה אלא רק מצוה?- ותרץ שכוונת הגמ' שלכן רבא לא הביא זאת, כיון שהביא עם הנאה, אבל באמת אפשר שזכו גם בעפר כיסוי הדם בשל כך. אולם זה ניראה דחוק לפרש כך, שבפשטות הביא דווקא שני דברים כנגד שני דברים שאמר ("עפר ואפר”)?אלא ניראה שיש לחלק בין זכות מצוה שזה חיובי, אבל אין בזה הנאה נוספת לבין כשיש הנאה נוספת לעצם המצווה. ולכן להבדיל מדברי אברהם על חוט ושרוך שלא בא להשאיר אצלם בגלל שרצה שיהנו, אלא 'בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל - שהבריח עצמו מן הגזל' (רש"י) ולכן כנגד הרדיפה אחר רצון ה' ניתן כנגד זה מצוות להתקרב לה', אבל במקרה של סדום היה כאן רצון לרחמים של אברהם, שתושבי סדום ישארו בחיים, שזה נעשה בשבילם, ולכן יש כאן צד של הנאה שלהם, ולכן גם המצוות שניתנו כנגד זה הם מצוות שיש בהם בנוסף גם הנאה, ולכן ניתנו 2 מצוות אלו דווקא. ויותר מזה, כשניתן שכר על משהו זה בא יחד עם הנאה נוספת ולא רק הנאת הזכות, שהרי ה' נותן כשכר ולכן ניתן עם הנאה שכך ראוי לתת. לכן דווקא אפר פרה ועפר סוטה, שהם הנאה מרובה 'יש הנאה בסוטה לתת שלום, ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא, ואם נקתה ונזרעה זרע, ומבטלת לעז מעל בניה. ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל' (רש"י ד"ה 'הנאה'). ואילו כיסוי הדם הוא רק זכות מצוה, שה' רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם מצוות, מימלא בשכר על משהו של אברהם זה צריך להיות עם עוד הנאה מעבר לזכות. אותו דבר בתפילין וציצית, כמו שמפרשת הגמ' שהתפילין גורמים לפחד של האויבים, וציצית מחברת אותנו ישירות לשכינה, מעבר לעצם המצוה. לכן שאלה הגמ' 'אלא חוט של תכלת מאי היא' שפרושו מה הדבר המיוחד שיש בו מעבר למצוות הרגילות. ומה שאומר הת"ת שיכלו לתרץ שבעפר כיסוי הדם אפשר גם בשאר דברים, ניראה שלא תרצו כך כיון שאין צורך להגיע לזה, אלא באים ואומרים את העקרון של איך ה' משלם שכר ומימלןא לא שייך להתחיל בכלל לדון בכיסוי הדם (ועוד שעיקר הדין שנאמר בתורה זה בעפר, ולכן יכלו לומר נגד תרוץ זה שה' הביא עפר כיסוי ובהמשך לזה הוסיף גם בשאר דברים, אבל עיחקר המצווה ניתנה בעפר בזכות אברהם). הנה כל ארבעת המצוות האלו קשורים למעלה בשכינה, שבאפר פרה ניטהרים ואף מכפרים על העגל, ובעפר סוטה מוחקים שם ה' שזה עושה חיבור לשכינה, שלכן 'זכתה יוצא ממנה בן כאברהם', ותפילין זה "שם ה' נקרא עליך", וציצית כקשורים לכסא הכבוד. ניראה שכל אלו בעקבות אברהם כיון שמעלתנו כיהודים הדבוקים בשכינה נעוץ בבחירתנו כעם, שזה נעוץ באבותינו הקדושים, ולכן זה מגיע מאברהם. והם ארבעה דברים (כנגד 4 אמהות, שהקשר ליהדות זה מהאם, ו-)שהאבות הם שלושה ובנוסף יש את אותו האדם שהמעשה הקדושה הזה מתחבר אליהם כאחד. או עם ישראל כצאצאיהם, שכעין חלק ניפרד (שזה אבות וזה בנים) ולכן ארבע. או שמשיח הוא הסוף, שהאבות התחילו, ולכן בארבע מביאים שכינה בשלמות לעולם. ועוד, שאין מרובע בטבע 'תני רשב"ג אומר: אין מרובע מששת ימי בראשית' (יר' נדרים ג,ב) ולכן בזה נימסר הקשר לשכינה שמעל הטבע, ולכן הם נאמרו בפרשת "וירא" שמתחיל בגילוי השכינה לאברהם..