"כִּי טוֹב מְאד מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְקַבֵּל שֶׁפַע וְרב טוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ לְהָעוֹלָם, וְאֵינָם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם וְאֵינָם מְקַטְרְגִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם גְּנוּזִים וְאֵינָם מְפֻרְסָמִים. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת, הוּא תּעֶלֶת לָזֶה, כִּי הַמַּחֲלקֶת מְכַסָּה עָלָיו, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע לְהָעוֹלָם, וְלא יִמְחוּ וִיקַטְרְגוּ עָלָיו... וְזֶה (תְּהִלִּים לז): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק" - שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע כַּנַּ"ל".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קיד)

הצדיק, נושא תפקיד חשוב בעולם בהיותו הצינור המקשר בין 'שמים וארץ'. ותנועת החיבור היא תנועה דו כיוונית. עליו לרומם את המציאות ולהגביהה אל על, ומאידך עליו לקבל את השפע האלוקי ולהביאו לעולם.

רבי נחמן יוצר חלוקה מעניינת בין הצדיקים הגנוזים לצדיקים המפורסמים. הוא משבח את מעלתם של הצדיקים הגנוזים, בהיותם יכולים לקבל את השפע ולהשפיעו לעולם ללא כל הפרעה. על פי רבי נחמן, ההפרעה נעשית ע"י המקטרגים, וכיון שהצדיק נסתר המקטרגים אינם רואים אותו ואינם יודעים עליו ועל כן אינם יכולים לקטרג עליו.

לא כן הצדיקים המפורסמים, שכמו שהם מפורסמים בעולם, כך גם הם מפורסמים למקטרגים וממילא חשופים הם הרבה יותר לביקורת ולניסיונות להכשילם ולעכבם. המחלוקת עליהם, קובע רבי נחמן, מועילה להם בהיותה מסתירה את פרסומם. רבי נחמן מביא את הפסוק מתהלים: "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק", ודורש אותו – "שֶׁהָרָשָׁע שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הוּא רַק צוֹפֶה, הַיְנוּ צִפּוּי וְכִסּוּי עַל הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע", כלומר הקטרוג של הרשע יוצר כיסוי ומיסוך על הצדיק, ומאותו הרגע הם הופכים ל'צדיקים גנוזים ונסתרים' ומעתה שוב אין הקטרוג מקטרג והם יכולים שוב להשפיע.

המחלוקת מצילה את הצדיקים המפורסמים מפח היוקשים בו עלולים הם ליפול. היא עושה זאת עבורם בשני אופנים: ראשית, היא מצמצמת את מידת פרסומם, מסייגת במעט את שמעו הגדול של אותו הצדיק. שמא אולי כבר אינו צדיק כל כך, ואולי יש דברים בגו, ואין עשן בלי אש וכדומה. שנית, המחלוקת מביאה את הצדיק לפשפש במעשיו ולשאול את עצמו במה חטא? מדוע מגיעה לו סתירת לחי זו? ואולי על ידי כך יגיע להבנה כי הגזים ברצונו להתפרסם, אולי יגיע למסקנה כי רצון זה לא היה נקי לגמרי.

רבי נחמן מודע לחטאת הרובצת לפתחו של הפרסום, והוא חושש מהרגע שבו הפרסום יגיע ליותר מכדי הצורך, מפני שזהו הרגע בו הופך הפרסום מאמצעי למטרה. וכשזה קורה, הקטרוג מתחיל לעבוד. כל גדולתו של הצדיק היא בהיותו צינור. הוא אינו עושה ופועל לעצמו, הוא שליחו של הקב"ה והוא שליחו של עולם, אך ברגע שגדולתו של הצדיק כבר איננה משרתת אך ורק את שליחותו, מתעוררות המניעות.

סכנה זו איננה רובצת לפתחו של הצדיק הנסתר. הוא אינו חושש מ'יותר מדי', מכיוון שלו 'אין בכלל'. האופן שבו משפיע הצדיק הנסתר על העולם, שונה בתכלית מאופן השפעתו של הצדיק המפורסם, וכל השפעתו היא בבחינת 'מים שקטים חודרים עמוק'. רבי נחמן יודע כי השפעה אינה נמדדת דווקא ברמת הפרסום ובגרנדיוזיות המלווה את המשפיע, כי לעיתים הנסתר, הפועל במציאות ומתוכה, משפיע יותר מזה הבא מבחוץ.

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - www.etzion.org.il