על הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו" (אותו אומרים בפסוקי שופרות), הקשה מורנו הבעש"ט נ"ע, דכאורה סדר התיבות בפסוק אינו מתאים ו"הוי לי' למימר תקעו שופר בחודש", ותירץ: "כי יראה האדם תדיר שיהי' בחודש. רצונו לומר, לחדש מעשים טובים שלא יהי' כמו חוק קבוע. וזהו שכתוב כי חוק לישראל הוא, אז משפט לאלקי יעקב עמו על זה" (כתר שם טוב סי' קיט, סי' רנו).

ויש לומר שע"פ ביאור זה של הבעש"ט יבואר גם דיוק לשון הכתוב "תקעו (בחודש שופר)", שהוא גם מלשון חוזק ותוקף (כמו שכתוב "ותקעתיו יתד במקום נאמן" (ישעי' כב, כג. וראה במפרשים שם)). והיינו, שהאדם צריך "לתקוע" עצמו בחוזק ותוקף הכי גדול, שלא יהיו כל שינויים בעבודתו, עד שבכל רגע מעבודתו נרגש אצלו שהוא דבר חדש כמו בתחילה.

וזהו על דרך מה שמבואר בתניא (שער היחוד והאמונה פ"א) בשם הבעל שם טוב – שהעולם וכל אשר בו נברא ע"י הקב"ה בכל רגע מחדש. ולפי זה, מה שאנו קוראים לסדר הנהגת העולם בשם הנהגת ה"טבע" (אף שמצד האמת הקב"ה בורא אותו בכל רגע), הוא רק משום שבריאת הדבר כבר היתה לפני זה, אין זו בריאת דבר חדש כבפעם הראשונה.

(ע"פ סה"מ מלוקט על חדשי השנה עמ' 69)