"עִקַּר תַּאֲווֹת הֵם בַּסֵּתֶר, בִּבְחִינַת: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (מִשְׁלֵי ט, יז), וְאֵין בְּנֵי אָדָם רְגִילִים שָׁם, אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם, וְקוֹרֵאת אוֹתוֹ "מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה" (מִשְׁלֵי ט, ד), וּמֵחֲמַת תְּשׁוּקַת תַּאֲוָתוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קְרִיאָתָהּ, וְאַחַר גְּמַר תַּאֲוָתוֹ הוּא מַרְגִּישׁ תֵּכֶף קְרִיאָתָהּ, וּמִתְחָרֵט תֵּכֶף עַל הָעֲבֵרָה, וְזאת הַחֲרָטָה זֶה בְּחִינַת "מַחְכִּימַת פֶּתִי", כִּי בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה הָיָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וְאַחַר גְּמַר הָעֲבֵרָה הִטָּה אָזְנוֹ לַאֲמָרֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהֶחְכִּים וּמִתְחָרֵט".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קמו)

במקום שבו אדם מאבד את ההוויה שלו, כאשר אין לו את עצמו - התאוות מהוות לו תחליף לחלל שנפער בו. כשאדם מסתובב ללא "אני" אז הוא מחפש אחיזה במציאות, מתוך מחשבה שאם אדע לאחוז בדבר זה או אחר אזי אקבל הוויה וממשות, אם אטעם מהתאווה הזו או אם יחשבו עלי שאני כך או אחרת, אז אולי יהיה את שכמהה אליו נפשי.

בעולם התאוות אין איש, אין אדם. לכן כשאדם אחוז בתאווה הוא לא שומע, אין איש שישמע. אומר רבי נחמן: מי שירד עד למקום בו כבר אין איש, במקום המופקר של היצר -  שם הוא מרגיש היטב את אזלת ידו, את ריקנותו שלו. במקומות אלה אין אנשים, כי באמת כל מי שנמצא שם הוא לא איש, גם אתה לא נמצא שם כי בעצם זה לא אתה, זו לא הישות שלך שנוכחת שם, זאת רוח השטות.

האדם עמד מול הריקנות של עצמו והתעורר, כמו שרבי נחמן מתאר: "וְאַחַר גְּמַר תַּאֲוָתוֹ הוּא מַרְגִּישׁ תֵּכֶף קְרִיאָתָהּ, וּמִתְחָרֵט תֵּכֶף עַל הָעֲבֵרָה" - אדם מיד לאחר תום אשליית התאווה מרגיש בחריפות את הריקנות שלה. מה שלא היה מסוגל האדם לשמוע תוך כדי חטאו, שומע הוא היטב לאחריו, כאשר הוא חוזר בעל כורחו אל אותו "אני" גולמי תשתיתי שביסוד הווייתו.

במקום שיש אנשים יש חשש להטיה, לדעה קדומה, או לטעות. אבל במפגש עם התורה שם מתחברים המציאות והמשמעות כאחד – "וְאַחַר גְּמַר הָעֲבֵרָה הִטָּה אָזְנוֹ לַאֲמָרֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהֶחְכִּים וּמִתְחָרֵט". רק העמידה מול הקב"ה, היא זו שמכריחה את האדם וגם נותנת לו כוח לעמוד על עצם הווייתו, ולהיות ללא משען חיצוני. אך כאשר לאדם יש פחד גבהים, והוא אינו מסוגל לעמוד בהוויה הזו, אז הוא נשען על דברים חיצוניים, כגון: קנאה, תאוות וכבוד.

כל עניינה של התורה הוא לומר שיש משמעות, השגחה, ערך ותכלית בעולמך. כול עוד האדם עטוף בתחליפים לא יכול הוא לשמוע בשורה זו מבלי לפקפק בה ולהתמסר אליה לחלוטין. לעיתים לאחר נפילותיו של אדם פתוח הוא לשמוע בשורה זו. ולפי זה יתכן שצריכים אנו יותר לרדת אל תהומות הנפש ולנבור במחדלינו על מנת לתקן את נפשנו.

הרב דן האוזר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home