פסוק זה בא מיד אחרי דברי ה' שלא לאכול מעץ הדעת. מה הקשר בין זה לבין בריאת האשה?

אפשר למצוא את הקשר ע"י עיון בלשון סוף הפסוק הקודם, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". המלה "כי" קצת קשה, שכן העונש אינו טעם לאיסור, והיה יותר מתאים לומר "וביום אכלך וכו'". לכן נראה שאחרי שה' אמר "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", שאל האדם "מדוע?", ורק אז ה' הוסיף בתשובה: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". וזאת משום שהיה פגם בשאלת האדם, שכן כששמע "מכל עץ הגן תאכל" לא שאל "מדוע", מפני שהדבר היה טוב לו, ורק כששמע "לא תאכל" שאל.

ובכן, כשראה ה' שהאדם מתקשה לציית לדבר ה', ושואל שאלות, אמר ה' "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", אשה שתעזור לו לשמוע לדבר ה'.

אפשרות אחרת היא שכשראה ה' שהאדם שואל "מדוע", דבר שמראה על אפשרות שיסטה מדבר ה', ויאכל מעץ הדעת, ותיגזר עליו מיתה, הקדים ה' תרופה למכה, ויצר אשה, וזאת לשתי מטרות: (א) אם היא תתן לו מעץ הדעת והוא לא יקח בעצמו, לא ייענש במוות מיידי, כפי שהסברתי במקום אחר (https://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=1293). (ב) כדי שתוכל האנושות להתקיים ע"י פריה ורביה של אדם וחוה, גם אם יאכל וימות הוא עצמו. (ג) אחרי אכילת עץ הדעת הוטלה עליו אחריות למעשיו, ודבר זה יוצר קושי נפשי לאדם בודד, וחברת אשתו יכולה להקל מעליו תחושה זו.