"ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" (ב, ד)

בסיפור גן עדן שבפרק ב, מופיע השם "ה' אלקים", בניגוד לפרק א, שם מופיע השם "אלקים".

אפשר להסביר, שהשם 'אלקים' הוא תוארו של הקב"ה כפי שהוא מתגלה לאדם בטבע, ולכן בסיפור מעשה בראשית, שהוא לכאורה סיפור על דברים גשמיים, מופיע השם 'אלקים'. לעומת זה בסיפור גן עדן, שבו מסופר על תהליכים הקשורים למימד הרוחני, מופיע השם 'ה' אלקים'.

עם זאת, בהמשך הפסוקים אנו רואים שגם בזמן שהתורה מתייחסת אל ה' בשם הויה, בני האדם והנחש מתייחסים אל ה' בשם 'אלקים': "אף כי אמר אלקים... אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו... כי יודע אלקים" (ג, א-ה). טעם הדבר הוא, שהאדם במצבו הרגיל, ללא שלמות, רואה את ה' רק כ'אלקים' גם אם באמת ה' מופיע ופועל כ'ה' אלקים'. ואמנם אמרו חז"ל ששם ה' השלם יתגלה רק לעתיד לבוא (מדרש תנחומא, פרשת כי תצא, אות יא).

עוד אפשר להסביר, שהנחש היה "ערום מכל" וידע ש"אלקים" הוא מידת הדין, והשתמש בכוונה בשם זה ולא ב"ה' אלקים" שכורך בו גם את מידת הרחמים. וכשגרר את חוה גם היא לומר "אלקים", הביא עליה את מידת הדין בלי מידת הרחמים, שאולי היתה יכולה למנוע ממנה את העונש.

לאחר הגירוש מגן עדן, מדובר בתורה על "ה'" ולא "אלקים" או "ה' אלקים", ואז גם חוה אומרת: "קניתי איש את ה'" (ד, א).