"ואכל וחי לעולם" (ג, כב)

נשאלת השאלה, אם מי שאוכל מעץ החיים מחוסן ממיתה, מדוע אדם לא אכל מעץ החיים, כדי שיוכל לאכול מעץ הדעת ללא חשש שימות כעונש? הרי היה מותר לו לאכול מעץ החיים, שלא כמו עץ הדעת, שהרי ה' אמר: "מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (ב, טז-יז), ויתכן שאפילו היתה מצווה לאדם לאכול מכל העצים, כולל עץ החיים.

ייתכן שאדם וחוה אכן אכלו מעץ החיים, אלא שאכילה חד פעמית אינה גורמת לכך שיחיו לעולם, אלא גורמת לשמירה על הגוף, ואכן אם אוכלים מהעץ פעם בכל תקופת זמן מסוימת, הגוף נשמר. אך אם מפסיקים לאכול מהעץ, מפסיקה סגולת החיים, ומתים. לכן גם אם אדם וחוה אכלו ממנו בגן עדן, זה לא הביא לכך שיחיו לעולם. ואחרי שגורשו לא יכלו לאכול מעץ החיים, ולא יכלו לדחות את המוות.

עם זאת, יתכן שפעולתו של עץ החיים כן דחתה את מותם במידה מסוימת, ועקב כך חי אדם אלף שנה במקום למות בו ביום.